פרשת דרכים ז

דרך האתרים דרוש ראשון

בראשית רבה פרשת וישב (פרשה פ"ד סי' ז') וז"ל, וישראל אהב את יוסף וגו' וישנאו אותו, רשב"ל בשם ראב"ע לכו וראו מפעלות אלהים וכתיב בתריה הפך ים ליבשה, למה וישנאו אותו כדי שיקרע הים לפניהם, ע"כ

ממדבר קדמות אשא עיני בחקירה אחת עמדו עליה המפרשים ז"ל מערכה מול מערכה אם קודם מתן תורה מאחר שנימול אברהם וקיים כל המצות ואפילו ערובי תבשילין כמ"ש רז"ל אם יצאו מכלל בני נח לגמרי ואפי' להקל או לא. והנה מהר"ש יפה ז"ל פרשת ויגש (פ' צ"ג סי' ה') אהא דאמרינן התם א"ר סימון אמר לו בנימוסות שלנו כתוב ואם אין לו ונמכר בגנבתו וזה יש לו לשלם, הקשה שהרי קיי"ל דבן נח נהרג על שוה פרוטה ולא ניתן להשבון ומי הוציאם מדין זה כל שלא ניתנה תורה עדין. ותירץ שבני ישראל יצאו מדין בני נח אף להקל משנבדל אברהם במילה, ע"כ. וכן כתב הרב הנזכר בפ' בראשית (פ' ט"ז סי' ט') ד"ה ג"ע מנין ודבק באשתו, וז"ל ואיכא למידק למאן דיליף כל עריות בבני נח היכי נסיב יעקב שתי אחיות. ותירץ דאחר שנימול אברהם נבדל הוא וזרעו מדין שאר בני נח וכשנשא יעקב שתי אחיות וגיירן לית בהו איסור קורבה דהו"ל כגר שנתגייר דמדין תורה לית ביה איסור קורבה ונושא אפילו אחותו, ע"כ. והדבר פשוט שכל זה הוא אי אמרינן דיצאו מכלל בני נח לגמרי חשיבי רחל ולאה כגר שנתגייר דלית ביה קורבה, אך אם לא יצאו מכלל בני נח להקל איך הותרו לו רחל ולאה כיון דלבני נח חשיבי עריות

ויש סעד לזה מדאמרינן בב"ר סדר וישלח (פרשה ע"ט סי' ז') וז"ל ויחן את פני העיר נכנס בערב שבת עם דמדומי חמה מבעוד יום וקבע תחומין מבעוד יום הדא אמרה ששמר יעקב השבת קודם שניתן, ע"כ. גם בפרשת מקץ (פרשה צ"ב סי' ד') אמרינן וטבוח טבח והכן אין והכן אלא שבת כמד"א והיה ביום הששי והכינו הדא אמרה ששמר יוסף את השבת, ע"כ. וקשה דהא קיי"ל בפ' ד' מיתות דבן נח ששבת היה חייב מיתה דכתיב ויום ולילה לא ישבותו וא"כ איך שמרו יעקב ויוסף את השבת , אלא ודאי דיצאו מכלל בני נח אפי' להקל.. ומהא דאמרינן בב"ר (פרשה ט"ז סי' ח') ויניחהו בגן עדן נתן לו מצות שבת המד"א וינח ביום השביעי, לעבדה ששת ימים תעבוד, ולשמרה שמור את יום השבת לקדשו ע"כ, אין להוכיח כלל משום דעדין לא נאמרה אזהרה זו דיום ולילה לא ישבותו ומשום הכי שמר אדם הראשון את יום השבת. גם מההיא דאמרינן בב"ר (פרשה צ"ד סימן ג') וז"ל ר"ל בשם ר' יוחנן בר שאול, אמר. להם אם יאמין לכם הרי מוטב ואם לאו אתם אומרים לו בשעה שפירשתי ממך לא בפרשת עגלה ערופה הייתי עוסק הה"ד וירא את העגלות וגו' ותחי רוח יעקב ע"כ, אין ללמוד מכאן דהיה להם דין ישראל אפי' להקל דאם לא כן מי התיר ליעקב ויוסף לעסוק בפרשת עגלה ערופה והלא הלכה רווחת עכו"ם שעסק בתורה היה חייב מיתה ולא הותר להם ללמוד אלא בשבע מצות דידהו כדאיתא בפרק ד' מיתות. משום דמידי הוא טעמא אלא משום דכתיב תורה צוה לנו משה מורשה, לנו מורשה ולא להם וחייבים עליה משום גזל ואיכא מ"ד משום ג"ע ואל תקרי מורשה אלא מאורשה. וכל הני טעמי לא שייכי אלא מסיני ואילך שניתנה תורה אבל מקמי הכי לא שייכי כלל. באופן דאין להכריח סברת מהר"ש יפה ז"ל דדין ישראל היה להם אפילו להקל כי אם מההיא דיעקב ויוסף ששמרו את השבת וכדכתיבנא

וראיתי להרא"ם פרשת שמות אהא דאמרינן אמול ואצא סכנה היא לולד שכתב וז"ל, אך קשה היאך התיר לעבור על מצות עשה דמילה משום סכנת הולד והלא עדין לא ניתנה תורה דכתיב בה וחי בהם ולא שימות בהם עד שיתיר במקום סכנה, ואע"פ שאברהם אבינו קיים כל התורה כולה כדאיתא ביומא (דף כ"ח) ומסתמא מסר אותה לבניו אחריו כמו