פרשת דרכים עח

עת האסף. הכלל העולה דלהריטב"א האומר קונם לביתך או לביתי שאתה נכנס אם נפל מותר ליכנס בו, ומטעם זה באים דור המדבר לעתיד לבא משום דנחרב הבית וה' נשבע אם יבואון אל מנוחתי, והכונה היא למנוחה זו אינם באים אבל באים למנוחה אחרת, אך אם לא היה נחרב בית המקדש לא היו יכולים לבא לעתיד לבא מפני השבועה שנשבע ה'

עוד נקדים דאמרינן במדרש אלמלי היה משה רבינו נכנס לא"י לא היה נחרב בית המקדש ולא היתה אומה ולשון שולטת בישראל ע"כ. ויש לדקדק מה שייכות יש בביאת מרע"ה לא"י עם חורבן הבית. ומזקנים אתבונן שאמרו שלא היה שולט אויב במעשה ידיו וכמו שאמרו רז"ל בפ"ק דסוטה דרש רב חנינא בר פפא מאי דכתיב רננו צדיקים בה' לישרים נאוה תהלה אל תקרי נאוה תהלה אלא נוה תהלה זה דוד ומשה שלא שלטו שונאים במעשה ידיהם, הה"ד טבעו בארץ שעריה דאמר מר משנבנה ב"ה ראשון נגנז אהל מועד קרסיו קרשיו בריחיו ועמודיו ואדניו ע"כ. ומיהו עדין יש לדקדק כפי דרך זה דאיך יחוייב שאם משה היה נכנס לא"י שהיה בונה ב"ה תכף ומיד והלא משעה שנכנסו לא"י עד שנבנה הבית עברו יותר מארבע מאות שנה עד אשר הניח ה' את כל ישראל מאויביהם. ואולי יאמרו שאם משה היה נכנס לא"י היה מזדרז הרבה והיה כובש את כל האומות תכף ומיד. עוד יש לדקדק שלא היתה אומה ולשון שולטת בישראל מנ"ל, דאף דנימא שלא היתה שולטת יד האויב במעשה ידיו אפשר שהיה נטבע בארץ דומיא דשערים דדוד שלא שלטה יד האויב במעשה ידיו, ושנוי בנביאים טבעו בארץ שעריה, ושלטו האומות בישראל

אמנם לפי דרכנו יבא על נכון שכבר נתבאר שאם מרע"ה היה נכנס לא"י היה מבטל יצרא דע"ז. והדבר ידוע כי מה שגרם חורבן ב"ה וגלות בא לעולם שגלינו מארצנו היה בעון ע"ז וכדכתיב כי קצר המצע מהשתרע. ובפ"ה דשבת אר"י אמר רב אלמלי לא קבל דוד לשון הרע לא נחלקה מלכות בית דוד ולא עבדו ישראל ע"ז ולא גלינו מארצנו, כלומר שבסיבת שנחלקה מלכות בית דוד עבדו ישראל ע"ז דהיינו העגלים שהעמיד ירבעם ובסבת העגלים גלינו מארצנו. וזהו כונת אומרם אלמלי היה משה נכנס לא"י לא היה נחרב ב"ה ולא היתה אומה ולשון שולטת בנו, כלומר שאם היה משה נכנס לא"י היה מבטל יצרא דע"ז לפי שהיה לו זכותא דא"י וכיון שהיה מבטל יצרא דע"ז לא היה נחרב הבית ולא גלינו מארצנו

וזהו כונת המדרש שהתחלנו, מפני מה לא נכנס משה לא"י כדי שיביא עמו דור המדבר, כלומר שאין דור המדבר באים לעתיד לבא אלא בטענת למנוחה זו אינם באים אבל באים למנוחה אחרת כלומר שיחרב ב"ה ויבנה עוד ובזה מקיים הקב"ה שבועתו שנשבע אם יבואון אל מנוחתי ואלמלי היה משה נכנס לא"י היה מבטל יצרא דע"ז ולא היה נחרב הבית וא"כ לא היו דור המדבר באים לעתיד לבא מפני השבועה שנשבע הקב"ה אם יבואון אל מנוחתי אבל עכשיו שלא נכנס לא"י וגרמו העונות שנחרב הבית לפי זה כשיבנה בה"מ באים דור המדבר בטענה דלמנוחה זו אינם באים אבל באים הם למנוחה אחרת

ובזה יובן מה דאמרינן במדרש שלאחר שמת מרע"ה מצאו הקב"ה ליהושע שהיה יושב ובוכה אמר לו וכי לך לבדך מת והלא לי מת שמיום שמת אבל לפני, שנאמר ויקרא ה' צבאות לבכי ולמספד ע"כ. ויש לדקדק דמה שייכות יש במיתת משה רבינו עם קרא דויקרא ה' צבאות לבכי ולמספד דמיירי בחורבן בית המקדש. ועם מה שהקדמנו הדברים כפשטן דעיקר מיתת משה רבינו היה לסיבה שיחרב ב"ה, וזהו אומרו שמיום שמת אבל לפני שנא' ויקרא ה' צבאות לבכי ולמספד, כלו' מיום שמת כבר ידעתי שעתיד בהמ"ק ליחרב שבשביל זאת הסיבה נגזר עליו שימות במדבר, וכמו שכתבנו

וזהו כונת רז"ל במה שאמרו אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אמר לו הקב"ה למשה משה אם יש אעברה נא אין כאן סלח נא ואם יש סלח נא אין כאן אעברה נא ע"כ. והדברים תמוהים דאיך תלוי זה בזה. ולפי מה שכתבנו ניחא שאמר לו ה' אם יש אעברה נא אין כאן סלח נא, לפי שאם משה רבינו עובר הוא מבטל יצרא דע"ז לפי שיש בידו זכותא