פרשת דרכים עה

שם היה כדכתיב ויהי כנען עבד למו ומה שקנה עבד קנה רבו ותירץ דעבד עבדים יהיה לאחיו כתיב וא"כ אין לנו לכבוש מהם אלא חציו שהחצי האחר הוא של יפת, ע"כ:

ולא ירדתי לסוף דעת הרב ז"ל, דכי היכי דלמ"ד דא"י בחלקו של שם נפלה יש להם דין לקרותם בשם לסטים משום שלא נתנו החלק המגיע לשאר בני שם, הכי נמי למ"ד בחלקו של חם נפלה יש להם דין לקרותם בשם לסטים, דאף דכנען עבדו של שם הוא ומה שקנה עבד קנה רבו מ"מ הוא עבד של כל בני שם וזכו כל בני שם במה שקנה כנען משום דמה שקנה עבד קנה רבו, וא"כ יש להם דין לקרותם בשם לסטים לפי שלא נתנו החלק המגיע לשאר בני שם שהיה כנען עבד להם. והנה מהר"ש יפה ז"ל הקשה דאם א"י בחלקו של שם נפלה למה קוראים אותנו לסטים לפי שלא נתנו החלק המגיע לשאר בני שם דכיון דנפלה בחלקו של שם לא הוי לסטות מה שלקחו גם חלק שאר בני שם דכיון דכנענים לקחוה מידם המציל מידם זכה לעצמו, כדאמרינן בפרק חלק עמון ומואב טהרו בסיחון וממון עשרת השבטים טהר בסנחריב, ותירץ דאף דמן הדין כיון דבחלקו של שם נפלה ליכא גזילה מ"מ אומות העולם לא תתקרר דעתם בתשובה זו, שיאמרו דמכל מקום גזולה היא בידם שלא החזירו אבידה לבעליה ע"כ. ולא ידעתי מה לנו אם תתקרר דעת האומות בתשובה זו או לא כיון שכפי הדין התשובה היא אמתית דהמציל מידם זוכה מן ההפקר וזכה לעצמו האומות המונין אותנו יאכלו בדי עורם

והנראה אצלי שקושית מהר"ש יפה ז"ל היא תירוצם של ישראל, וה"ק שאומות העולם מונים את ישראל ואומרים אומה של בזוזות אתם שכבשתם ארץ ז' עממים, לפי שסוברים שארץ ישראל בחלקו של חם נפלה והארץ היא שלהם, וישראל משיבים אותם ואומרים והלא בזוזה היא בידכם לפי שבחלקו של שם נפלה והכנענים לקחוה שלא כדין מזרעו של שם. וכי תימא עדין יקשה שיאמרו אומות העולם דלמה לא נתנו חלק לשאר בני שם, לזה משיבים ישראל דהמציל מידם זכה לעצמו, וכדאמרינן עמון ומואב טהרו בסיחון, ומביאים ראיה לדין זה מדכתיב והעוים היושבים בחצרים עד עזה כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם, שפירושו הוא שארץ אדום שהיא עוים שהרי עוים מתימן באו וכמו שכתבנו לעיל נטהרה לישראל על ידי כפתורים, ואם כן כי היכי דארץ אדום שנאסרה לנו נטהרה על ידי כפתורים הכי נמי חלק שאר בני שם נטהרה על ידי כנען, ואם כן מה שאמרו במדרש הלא הכפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם אינו לראיה על מה שאמרו ואתם הלא בזוזה היא בידכם, דאם כן הוה להו למימר שנאמר כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וגו' כדרכם בכל האגדות, אלא שמה שאמרו הלא בזוזה היא בידכם לא הביאו ראיה לזה דפשוט הוא אצלם דבחלקו של שם נפלה ארץ ישראל אלא שרצו לומר דכיון דבזוזה היא בידם הותר לנו גם חלק שאר בני שם, והביאו ראיה מדכתיב כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם והותר לנו ארץ אדום הכי נמי הותר לנו חלק שאר בני שם

מעתה אלכה ואשובה למאמר הקודם. ויש לדקדק במה שסיימו ומנין שאף חו"ל כן ת"ל בארצך. דמהיכא תיתי שמצות הצדקה לא תהיה נוהגת בחו"ל, אטו מצוה התלויה בארץ היא והלא חובת הגוף היא. ותו היכי יליף לה מדכתיב אשר ה' אלהיך נותן לך ואדרבא פשטיה דקרא בא"י מיירי. ונראה דזה יובן עם מ"ש הרמב"ם בסוף ה' שמטה ויובל עלה דאזהרה דשבט לוי שלא ינחלו בארץ כנען וז"ל, יראה לי שאין הדברים אמורים אלא בארץ שנכרתה עליה ברית לאברהם ליצחק וליעקב וירשוה בניהם ונתחלקה להם אבל שאר כל הארצות שכובש מלך ממלכי ישראל הרי הכהנים והלוים באותן הארצות ובביזתן ככל ישראל ע"כ, ועיין מ"ש בזה לעיל (בדרך זה בדרוש א'), למדנו מדבריו דאף דלענין תרומות ומעשרות אף חו"ל גמור שלא נכרת עליהן ברית לאבות העולם אם כבשן מלך ישראל כדין דינן כא"י גמור מ"מ אזהרה זו דשלא יטלו הכהנים חלק בארץ אינה אלא בז' עממין שנכרת עליהם ברית אבל שאר הארצות אף שכבשם מלך ישראל כדינן נוטלין הכהנים והלוים חלק בהן