פרשת דרכים סט

וזהו שאמר ירושלים הבנויה היא כעיר שאין לה שיעור בנין ישובה ה"נ ירושלים מרוב הרחבתה תהי כן אם כן פשיטא שאוירה טוב כעיירות. וכי תאמר הא תינח שלא יהיו דוחקים זה לזה בבתים אבל אכתי בכרכים אינם גדורים בעריות לזה אמר שלא נאמר כן בירושלים ששם עלו שבטים שבטי יה ואמרינן במדרש לראובן משפחת הראובני ה"א בראש תיבה יו"ד בסוף תיבה שמי מעיד עליהם שהם גדורים בעריות היינו דכתיב גן נעול מעין חתום גן נעול אלו הזכרים מעין חתום אלו הנקבות היינו דכתיב שבטי יה עדות לישראל ה' מעיד לישראל שהם גדורים בעריות. וכי תימא הא איכא אחרת בכרכים שהאנשים הם רעים ומחפשים עלילות ברשע, לזה אמר דהא לא שייך בירושלים כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד ודבר ידוע הוא שבית דוד לעולם הם על הדין ועל האמת ועולה לא נמצא בהם ושנוי בנביאים כה אמר ה' לבית דוד דינו לבקר משפט. באופן שכל הדברים שיש בכרכים לגריעותא אדרבה בירושלים הם למעליותא וכדכתיבנא, לפיכך אנחנו חייבים לשבח לאדון הכל על ארצנו ועל נחלת אבותינו

ולא זו בלבד עשה לנו שאף קצת ארצות שנמנעו ממנו בעוה"ז לפי שלא זכינו להם והם אדום ועמון ומואב התחכם ה' כדי להיטיב עמנו ונתן לנו קצת מהם. והענין כך הוא שבתחלה כרת ה' ברית עם אברהם אבינו לתת לו ארץ עשרה עממין כדכתיב ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת וגו' ומונה שם עשר אומות ופירש"י ולא נתן להם אלא ארץ שבעה גוים והשלשה אדום ומואב ועמון והם קיני וקניזי וקדמוני עתידים להיות ירושה לעתיד לבא שנאמר אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם, והכי אמרינן בב"ר (פ' מ"ד סי' ז"ך) וז"ל ר' חלבו בשם ר' אבא בשם ר' יוחנן כך עלה בדעתו של מקום להנחיל להם לישראל ארץ עשרה עממין את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני והואיל ולא זכו להם לא נתן להם אלא ארץ ז' עממין את החתי ואת הפריזי וגו' אבל אדום ומואב ועמון לא נתן להם בעוה"ז אבל לימות המשיח יחזרו ויהיו לישראל כדי לקיים מאמרו של הקב"ה. ע"כ

ומכאן אני תמיה על הרא"ם ז"ל (פ' דברים) בפ' רפאים יחשבו אף הם שפירש"י אתה סבור שזו רפאים שנתתי לו לאברהם לפי שהאימים שהם רפאים ישבו בה לפנים לא זו היא כי אלו הרפאים הורשתים מפני בני לוט והושבתים תחתם. והרמב"ן תמה ע"ד רש"י וכתב דלמה יפרש לנו הכתוב בארץ עמון ומואב שאינה ארץ רפאים שנתן ה' לאברהם והלא הרב עצמו כתב עשרה עממין נתתי לו לאברהם ג' לכם וקיני וקניזי וקדמוני הם עמון ומואב והר שעיר אחד מהם לעשו והב' לבני לוט בשכר שהלך אתו למצרים ושתק על מה שהיה אומר על אשתו אחותי היא ע"כ. וא"כ הרי קיני וקניזי וקדמוני מנחלתו של אברהם הוא עכ"פ וא"כ מה בין קיני וקניזי וקדמוני לארץ רפאים שהוצרך הכתוב לומר שאין זו רפאים שנתן ה' לאברהם. והרא"ם ז"ל טען עליו ואמר שהפשרה עממין שנתן ה' לאברהם אעיקרא דמלתא דשלשה שהם קיני וקניזי וקדמוני נתנם ה' לאברהם שיתנם לבני לוט ולבני עשו אבל השאר שהם ז' עממין לא נתנם לאברהם אלא ליתנם לישראל ולפיכך הוצרך הכתוב לומר בארץ רפאים שאינה ארץ רפאים שנתן ה' לאברהם ע"כ

ואני תמיה בדברי הרא"ם ז"ל טובא. חדא קי"ל דזרע פסול לא איקרי זרע. וזה נלמד מדאמרינן בפ"ק דקדושין (דף ד') וזרע אין לה אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין ת"ל אין לה עיין לה. טעמא דכתב רחמנא אין לה הא לאו הכי הו"א דזרע פסול לא איקרי זרע ובת כהן שנשאת לישראל והיה לה זרע פסול מישראל ומת הישראל היתה חוזרת לבית אביה ואוכלת בתרומה, וכ"כ הריטב"א ז"ל שם בחדושיו והתוס' פרק ב' דיבמות (דף כ"ג) דסתם זרע הוא זרע כשר ולא זרע פסול. ובפ"ג דסנהדרין (דף ס"ד) אמרינן כי מזרעו נתן למלך אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין תלמוד לומר בתתו מזרעו

ודע דכתב מהר"ר יחיאל באשן ז"ל דאף פסול בעבירה כגון עובד ע"ז נמי חשיב זרע