פרשת דרכים סז

תימא דס"ל לרש"י דמתני' דבן כרך ונמצא בן עיר דסתם לן דאינה מקודשת היא כת"ק דר"ש דס"ל דאפי' אם הטעה לשבח דאינה מקודשת ולעולם דר"ש פליג וס"ל דבן כרך ונמצא בן עיר דהיא מקודשת משום דהטעה לשבח. זה אינו דהא בגמ' עלה דהך פלוגתא דת"ק ור"ש באם הטעה לשבח אם היא מקודשת או לא אמרינן אמר עולא מחלוקת בשבח ממון אבל בשבח יוחסין דברי הכל אינה מקודשת, מאי טעמא מסאנא דרב מכרעי לא בעינא, והביאו לזה ראיה מברייתא דקא תני מודה ר' שמעון אם הטעה לשבח יוחסין אינה מקודשת ואמר רב אשי מתני' נמי דייקא דקתני על מנת שאני כהן ונמצא לוי לוי ונמצא כהן נתין ונמצא ממזר ממזר ונמצא נתין ולא פליג ר"ש ורצה רב אשי להוכיח מזה דמודה ר"ש ביוחסין דאפי' אם הטעה לשבח דאינה מקודשת, והקשה אליו מר ב"ר אשי אלא הא דקתני על מנת שיש לי בת או שפחה מגודלת ואין לו ע"מ שאין לו ויש לו דשבח ממון הוא הכי נמי דלא פליג, אלא פליג ברישא וה"ה בסיפא ה"נ פליג ברישא וה"ה בסיפא. והשתא כפי דברי רש"י ז"ל למה לא הקשה מר בר רב אשי לרב אשי מחלוקת בן עיר ונמצא בן כרך בן כרך ונמצא בן עיר דשבח ממון הוא ולא פליג ר"ש אלא דפליג ברישא וה"ה בסיפא וחלוקה זו דבן כרך ונמצא בן עיר נשנית במשנה קודם חלוקת דע"מ שאין לי בת או שפחה מגודלת, וא"כ היה לו להקשות מחלוקה הראשונה ולא מהאחרונה. זאת ועוד דמה שתירץ רב לקושית מר בר רב אשי לא שייך אלא לקושית דבת או שפחה מגודלת שהרי רב אשי תירץ הכא נמי שבח יוחסין הוא מי סברת מגודלת גדולה ממש מאי מגודלת גדלת דאמרה היא לא ניחא לי דשקלא מילי מינאי ואזלא נדיא קמי שיבבותי ע"כ. ופירש"י גדלת חשובה ויש לה טענה דלא ניחא לי שתהא שפחה חשובה לי דמתוך שהיא חשובה מצויה לספר עם שכנותיה ותשמע ממני דברים ותסדר אותם לפני שכנותי ותתן אותי בפיהם ללעג וקלס ע"כ. ואם כפי דברי רש"י מה יענה רב אשי ביום שידובר בו חלוקת בן כרך ונמצא בן עיר דקתני סתמא דאינה מקודשת ולא פליג ר"ש וחלוקה זו לכ"ע שבח ממון הוא ולא קתני דר"ש פליג, וא"כ ע"כ טעמא הוא משום דפליג ברישא וה"ה בסיפא וא"כ גם בחלוקה דשבח יוחסין פליג ר"ש וס"ל דאם הטעה לשבח דמקודשת. אלא ודאי דמחלוקה זו דבן כרך ונמצא בן עיר דליכא תיובתא לרב אשי משום דבהא אף ר"ש מודה דאינה מקודשת משום דלא הוה טעות לשבח אלא לגריעותא דבכרך שכיחי כל מילי ובעיר לא שכיחי כל מילי וכדאמרינן בכתובות. והיותר מתמיה אצלי דמסוגיא דכתובות מוכח דסתמא דתלמודא הוה פשיטא ליה דכרך עדיף מעיר, דהכי פריך בשלמא מכרך לעיר אין מוציאין דבכרך שכיחי כל מילי ובעיר לא שכיחי אלא מעיר לכרך מ"ט, דלא הוה ידע דאיכא צד עדיפות בעיר מכרך עד שחידש התלמוד סברת ר"י בר חנינא שישיבת כרכים קשה, ואילו רש"י ז"ל בקדושין פשיטא ליה דעיר עדיפא מכרך משום דישיבת כרכים קשה ומש"ה בן עיר ונמצא בן כרך אינה מקודשת משום דהטעה לגריעותא ובחלוקת דבן כרך ונמצא בן עיר לא מצא טעם למה אינה מקודשת אלא משום דאף דהטעה לשבח מ"מ טעות הוא. וזהו הפך סוגיא דכתובות. והדבר הוא תימה בעיני וצריך אני לרבותי להתלמד בזה. הכלל העולה דבכרך איכא צד אחד למעליותא דהיינו דשכיחי כל מילי ואיכא צד לגריעותא דאין אוירו טוב ובעיר הוא בהפך דלא שכיחי כל מילי ואוירה טוב

עוד יש צד אחר לגריעותא בכרכין דשכיחי בהו גזל ועריות וכדאמרי' בפ"ב דעירובין (דף כ"א) דרש רבא מאי דכתיב לכה דודי נצא השדה אמרה כנס"י לפני הקב"ה רבש"ע אל תדינני כיושבי כרכים שיש בהם גזל ועריות נצא השדה בא ואראך ת"ח שעוסקים בתורה מתוך הדוחק. ופירש"י כרכים מקום שוקים הם וישוב גדול ורגלי רוכלין וסוחרים מצוי שם לפיכך גזל ועריות נוהג בהם. הרי דבכרכים שכיח גזל ועריות יותר מהעיירות. הן אמת דקשה לזה ממאי דאמרינן במדרש רות בפסוק ויבואו שדי מואב ויהיו שם מתחלה באו להם בעיירות מצאו אותם פרוצים בעבירות. משמע דבעיירות הם פרוצים בעבירות