פרשת דרכים סו

עיר אחרת, ת"ל באחד שעריך, ומנין שעניי א"י קודמין לעניי חו"ל, ת"ל בארצך, ומנין שאף חו"ל כן, ת"ל אשר ה' אלהיך נותן לך, ע"כ

טוב להודות לה' כעל כל אשר גמלנו בהנחל עליון ארץ חמדה צבי היא לכל הארצות, ואמרינן במדרש וזהב הארץ ההיא טוב, אין חכמה כחכמת ארץ ישראל ואין תורה כתורת א"י, וכדאמרינן אוירא דא"י מחכים, ובפ"ב דקדושין אמרינן עשרה קבין חכמה ירדו לעולם תשעה נטלה א"י ואחד כל העולם

ובזה יובן מאמר הכתוב ירושלים הבנויה כעיר שחברה לה יחדיו, ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל להודות לשם ה', כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד. והנה מפי הרב מהר"ם גאלאנטי זלה"ה שמעתי שהיה אומר בכוונת הפסוקים הללו עם מאי דאמרינן במדרש יודע היה שלמה חוט זה הולך לכוש והיה זורע בו פלפלין, חוט זה הולך להודו והיה זורע בו עגביל, שנאמר ירושלים הבנויה כעיר שחברה לה יחדיו. ואמרינן בגמ' מפני מה לא היו פירות גנוסר בירושלים מפני עולי רגלים שלא יהיו אומרים אלמלי לא עלינו אלא לאכול מפירותיה די ונמצאת עליה שלא לשמה. וזהו כונת הפסוקים, ירושלים הבנויה כעיר שחברה לה יחדיו, לא תחסר כל בה וסגולות כל הארצות נמצאים בה. והוקשה לו דא"כ למה לא היו בה פירות גנוסר. לזה השיב ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל להודות לשם ה', ואם היו שם פירות גנוסר לא היה עדות שעולים לשם ה' לפי שהיו אומרים אלמלי לא עלינו אלא לאכול מפירותיה די, ונמצא עליה שלא לשמה, אלו דבריו ז"ל

ולפי דרכנו יאמר נא באופן אחר עם מאי דאמרי' בפרק שני דייני גזירות (דף ק"י) מוציאין מעיר לעיר ומכרך לכרך אבל לא מעיר לכרך ולא מכרך לעיר: ופירש רש"י כרך גדול מעיר והוא מקום שוקים ומכל סביביו באים שם לסחורה וכל דבר מצוי בו ע"כ. ובגמ' הקשו בשלמא מכרך לעיר דבכרך שכיחי כל מילי בעיר לא שכיחי כל מילי, אלא מעיר לכרך מ"ט לא, מסייע ליה לר' יוסי בר חנינא דאמר ר' יוסי בר חנינא מנין שישיבת כרכים קשה שנא' ויברכו העם לכל האנשים המתנדבים לשבת בירושלים ע"כ. ופירש"י ישיבת כרכין קשה שהכל מתישבין שם ודוחקים ומקרבים הבתים זו לזו ואין שם אויר אבל בעיר יש גנות ופרדסים סמוכים לבתים ואוירן יפה ע"כ. וראיתי לרש"י בפירושו לנחמיה עלה דהאי קרא דויברכו העם לכל האנשים המתנדבים לשבת בירושלים שכתב וז"ל, המתנדבים אשר נדבה רוחם אותם להיות יושבים בירושלים לשמור העיר מן האויבים ע"כ. ואני תמיה בזה דא"כ אזדא לה ראיית ר"י בר חנינא דאמר דישיבת כרכים קשה דשאני התם דברכו למתנדבים לשבת בירושלים לפי שעלו שם לשמור העיר מן האויבים, ואין ספק שדבר זה קשה עד מאד לשבת במקום שצריך לשומרו מן האויבים

הכלל העולה מסוגיא זו דכתובות דבכרך יש דבר אחד לשבח דהיינו שהכל מצוי בו ודבר אחד לגנאי שאין אוירו יפה מחמת דוחק הבתים, ובעיר הוא להפך שאוירה יפה אך לא נמצא הכל בה. ומסוגיא זו אני תמיה על מה שפרש"י בפ"ב דקדושין (דף מ"ט) עלה דתנן על מנת שאני כהן ונמצא לוי לוי ונמצא כהן נתין ונמצא ממזר ממזר ונמצא נתין בן עיר ונמצא בן כרך וכו' אינה מקודשת. ופרש"י בן עיר ונמצא בן כרך ישיבת כרכים קשה שהכרך הוא מקום שוקין והיוקר מצוי בו ודוחק עוברים ושבים, בן כרך ונמצא בן עיר אע"פ שהטעה לשבח טעות הוא עכ"ד. ותמהני למה לא כתב גבי חלוקת בן כרך ונמצא בן עיר דאיכא הקפדה דבכרך שכיחי כל מילי ובעיר לא שכיחי כל מילי וכדאיתא בסוף כתובות דמטעם זה אין מוציאין מכרך לעיר. ועוד אני תמיה דזה שכתב רש"י גבי על מנת שאני בן כרך ונמצא בן עיר דאעפ"י שהטעה לשבח מ"מ טעות הוא הוא מחלוקת ת"ק ור"ש באותו פרק, דתנן ע"מ שאני עשיר ונמצא עני ע"מ שאני עני ונמצא עשיר אינה מקודשת ר"ש אומר אם הטעה לשבח ה"ז מקודשת, נמצא דלר"ש כל שהטעה לשבח הרי זו מקודשת, וא"כ איך סתם לן תנא בבן כרך ונמצא בן עיר דאינה מקודשת, הא לר"ש כל שהטעה לשבח הרי זו מקודשת וכי