פרשת דרכים סב

קיני וקניזי וקדמוני, ופירשב"ם ז"ל כל שהראהו הקב"ה למשה בשעת מיתתו דהם ז' עממים הכתובים בכל מקום חייב במעשר אבל קיני וקניזי וקדמוני שנתנו לאברהם אבינו בין הבתרים לא יתחייבו במעשר לעתיד לבא כשיחזירם לנו לעתיד, ע"כ

הן אמת דמימרא זו דשמואל היא תמוהה בעיני מכמה אנפי, חדא במאי דקאמר כל מה שהראהו הקב"ה למשה דהיינו ארץ ז' עממין חייב במעשר פשיטא ואי הני לא מחייבי מאן מיחייב והלא אין א"י גמור אלא ארץ ז' עממין, וכ"ת לדיוקא אתא לאשמועינן דמה שלא הראה הקב"ה למשה פטור מן המעשר א"כ לא הול"ל אלא כל מה שלא הראה הקב"ה למשה פטור מן המעשר דבמה שהוא חייב לית ביה חדושא כלל. עוד אני תמיה במאי דקאמר שמואל דקיני וקניזי וקדמוני לא יתחייבו בתרומות ומעשרות לעתיד דהן לו יהיה שהם חו"ל גמור ולא נכרת עליהם ברית לאברהם שינחילנה לישראל וכסברת הרא"ם ז"ל שאכתוב לקמן בדרוש שני, אכתי קשה דהא שנינו בספרי פרשת עקב וז"ל כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה אמר להם כל מקום שתכבשו חוץ ממקומות אלו הוא שלכם הרי שכבשו חו"ל מנין שמצות נוהגות שם הרי אתה דן נאמר כאן יהיה ונאמר להלן יהיה מה יהיה האמור להלן מצות נוהגות שם אף יהיה האמור כאן מצות נוהגות, וא"ת מפני מה כבש דוד ארם נהרים וארם צובה ואין מצות נוהגות שם, אמרת דוד עשה שלא כתורה התורה אמרה משתכבשו א"י תהיו רשאין לכבוש חו"ל והוא לא עשה כן אלא חוזר וכובש ארם נהרים וארם צובה ואת היבוסי סמוך לירושלים לא הוריש אמר לו הקב"ה סמוך לפלטין שלי לא הורשת היאך אתה חוזר וכובש ארם נהרים וארם צובה, ע"כ. וכן כתב הרמב"ם בריש ה' תרומות וז"ל ארם נהרים וארם צובה אין להם דין כא"י ומפני מה ירדו ממעלת א"י מפני שכבש אותם קודם שיכבוש כל א"י אלא נשאר בה מז' עממין ואילו כל ארץ כנען לגבולותיה ואח"כ כבש ארצות אחרות היה כבושו כולו כא"י לכל דבר ע"כ. הרי בהדיא שאף חו"ל אם כבשה מלך ישראל כדינה חייבת בתרומות ומעשרות, וא"כ יש לתמוה למה זה קיני וקניזי וקדמוני לא יתחייבו במעשר לעתיד לבא. וכי תימא שמלך המשיח כובש אותם קודם שיכבוש כל א"י ומש"ה אינם חייבים במעשר דומיא דסוריא, לא ידעתי מהיכן קבלו דבר זה. ועוד הדבר הוא תימה בעיני שחלילה לאדונו משיח צדקנו שיעשה שום דבר שלא כרצון ה', ועוד דאיך יתכן שיהא נכשל במה שנכשל זקנו דוד ונענש עליו ועוד דארצות אלו דקיני וקניזי וקדמוני נכרתה עליהם ברית לאברהם דומיא דז' עממים כמו שיתבאר לקמן בדרך זה דרוש שני וא"כ אף אם יכבוש אותם מלך המשיח בתחלה קודם שיכבוש שאר א"י פשיטא דאין בזה עון אשר חטא דפלטין של מלך הוא ודינו כא"י לכל דבר וא"כ למה לא יתחייבו בתרומות ומעשרות. ונראה דזה יובן עם מה שכתב הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל וז"ל, יראה לי שאין הדברים אמורים אלא בארץ שנכרתה עליה ברית לאברהם ויצחק ויעקב וירשוה בניהם ונתחלקה להם אבל שאר כל ארצות שכובש מלך ממלכי ישראל הרי הכהנים והלוים באותם הארצות ככל ישראל ע"כ, הרי דאזהרה הלזו שלא ינחלו הכהנים בארץ אינה אלא בארץ שנכרתה עליה ברית לאברהם אך בשאר הארצות שכובש מלך ישראל אף שכובש אותם כדין הרי הכהנים נוטלין חלק בה, והראב"ד השיג עליו שם ואמר אם כן לא יטלו בהם תרומות ומעשרות כי הם היו תחת חלק הארץ ע"כ. וכתב שם מרן בכ"מ וז"ל ואני אומר שאין זו השגה דאימא דאין הכי נמי וסוריא תוכיח שאין בה תרומות ומעשרות מן התורה, ע"כ. ודברי מרן הללו תמוהים הם בעיני דאדרבה השגת הראב"ד היא מסוריא שהרי סוריא מה שלא נתקדשה הוא לפי שכבשה דוד קודם שיכבוש כל ארץ כנען ועל זה השיגו הראב"ד דלפי סברת הרמב"ם דבכל הארצות חוץ מן ז' עממין שבט לוי נוטל חלק בארץ א"כ צ"ל דסוריא אין בה תרומות ומעשרות לפי שהלוים נועלים בה חלק, ולפי טעם זה אפילו שסוריא היה כובש אותה דוד לאחר שהיה כובש כל ארץ כנען לא היו תרומות ומעשרות נוהגין בה לפי שהתרומות והמעשרות הם תחת חלק