פרשת דרכים סא

ויהי רבה קשת ודרשו רז"ל שהיה יושב במדבר ומלסטם את הבריות וכמו שפירש"י. ותירץ שאגדה זו שאומרת שהמלאכים לא קטרגו על ישמעאל מהעבירות שבידו חולקת עם אותה אגדה שדרשו קרא דמצחק לגנאי אלא אתיא אליבא דר"ש שדורש קרא לשבח דהיינו שהיה חולק עם יצחק, ע"כ. ואני תמיה על זה שהרי רש"י פירש דמצחק היינו ע"ז וג"ע וש"ד ובקרא דבאשר הוא שם הביא אותה אגדה שקטרגו המלאכים ולפי דברי הרב הם סותרים אלו לאלו, ואף שהרא"ם כייל לן במקצת מקומות שדרכו של רש"י להביא אגדות חלוקות מ"מ הדבר קשה שעדין לחלוחית הדיו קיימת דדרש תיבת מצחק לגנאי כשהביא אותה אגדה דקטרוג המלאכים. ומהר"ש יפה תירץ דמה שלא קטרגו המלאכים באותה שעה לפי שבן י"ז שנה היה ישמעאל באותה שעה כדאיתא בפר"א וצדיק היה לפי שאין ב"ד של מעלה מענישים עד עשרים שנה. הכלל העולה ממ"ש שאם היה דומה דין של מעלה לדין של מטה לא היה ניצול ישמעאל מאותה צרה שהיה מת בצמא ולא היה בא לכלל תשובה מתרי טעמי, אי משום שעתיד להמית לישראל בצמא דומיא דבן סורר שנהרג על העתיד, ואי משום העבירות שהיו בידו ע"ז וג"ע וש"ד, אלא לפי שגבהו דרכי ה' מדיני אדם לא נענש לא על העבר ולא על העתיד וזכה לעשות תשובה עוד נקדים מאי דאמרינן בפרק אלו נערות דטעמא דר' נחוניא בן הקנה שהיה עושה יום הכפורים כשבת הוא משום דכתיב ואם העלם יעלימו עם הארץ את עיניהם מן האיש ההוא בתתו מזרעו למולך ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו והכרתי אותו, אמרה תורה כרת שלי כמיתה שלכם מה מיתה שלכם, פטור מן התשלומין אף כרת שלי פטור ורבנן לא ס"ל האי היקשא דכרת שלי כמיתה שלכם: ובזה נבא לכוונת הכתובים שהקב"ה אמר לאברהם ועבדום וענו אותם ת' שנה וחזר ואמר לו וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי וכיון שאני הוא הדן והמעניש אותם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, דדוקא בדיני אדם אין אדם מת ומשלם אבל בדיני שמים אדם מת ומשלם וכיון שאני הוא הדן את המצריים יצאו ברכוש גדול. ושמא יעלה בדעת אברהם דהלכתא כר' נחוניא בן הקנה שהיה עושה את יוה"כ כשבת מטעמא דהיקשא כרת שלי כמיתה שלכם, לזה אמר לו הא ליתא כי לא דרכיכם דרכי, וראיה לזה כי אתה תבא אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה טובה ואני מבשרך שישמעאל יעשה תשובה והלא ראוי היה שימות כשקטרגו המלאכים אי משום העבירות שהיו בידו ואי משום דעתיד להמית את ישראל בצמא וראוי היה ליענש דומיא דבן סורר ומורה דנהרג על שם סופו, אלא ודאי דמה שלא נענש ישמעאל באותו פרק היינו משום שאיני מעניש אלא מבן עשרים כתירוץ מהר"ש יפה ז"ל וכן איני מעניש על העתיד אלא באשר הוא שם, וא"כ כשם שגבהו דרכי מדרכי בני אדם באלו הדברים הכי נמי גבהו דרכי מדרכיכם לענין מיתה ותשלומים דאע"ג דבדיני אדם אין אדם מת ומשלם מ"מ בדיני שמים אדם מת ומשלם. הרי שלך לפניך דביזת מצרים היה חלף העבודה וכמאמר גביהא בן פסיסא וביזת פי החירות היתה הבטחת ה' לאברהם באומרו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול

דרך הקדש דרוש ששי

דרוש א' למעלת א"י. שמות רבה (פרשה ט"ו סי' ג"ץ) וז"ל החדש הזה לכם הח"ד יהיו לך לברך ואין לזרים אתך הצדקה שלכם שנא' ולך תהיה צדקה הרחמים שלכם שנא' ונתן לך רחמים ארץ ישראל שלכם שנא' לתת לך את ארץ כנען, ולא ארץ ישראל בלבד אלא אפילו כל ארצות שנאמר כ"מ אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה, ע"כ

הנה זאת חקרנוה כן היא כמה גדלה מעלת ארץ ישראל מכל הארצות קדושת עולם קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא שרוב גופי תורה תלוים בה. ואמרינן בפ' חזקת הבתים דף נ"ו) א"ר יהודה אמר שמואל כל שהראה הקב"ה למשה חייב במעשר לאפוקי מאי לאפוקי