פרשת דרכים ס

פעולתם, וזהו אומרם בבקשה מכם שאלו כלי כסף וכלי זהב וקחו שכר פעולתכם וכשתבאו לפני פי החירות אז אקיים מה שהבטחתי לאברהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול שאל"כ יאמר אותו צדיק ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם, כי על כן דבר נא באזני העם וגו' וכי תאמר איך דן הקב"ה את המצריים במיתה וממון והא קי"ל דאין אדם מת ומשלם, וכתבו התוס' בפ"ה דמס' ע"ז (דף ע"א) דגם בבני נח אמרינן קם ליה בדרבה מיניה וא"כ כיון שהמצריים נתחייבו מיתה איך נתחייבו ג"כ ממון. הא לא קשיא משום דקי"ל כרבנן דס"ל דלא נאמר כלל זה אלא במיתה בידי אדם אבל במיתה בידי שמים אדם מת ומשלם כדאיתא בפרק אלו נערות (דף ל') דלא קי"ל כרבי נחוניא בן הקנה שהיה עושה את יום הכפורים כשבת. וכן פסק הר"ם בה' גניבה, יע"ש

ובזה נבין מאמר ה' לאברהם במעמד בין הבתרים שאמר לו וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ואתה תבא אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה טובה. ויש לדקדק במ"ש דן אנכי דמלתא דפשיטא הוא שהקב"ה דן את כל העולם, וכבר נתעוררו בזה רז"ל בב"ר (פרשה מ"ד סי' י"ב) ואמרו דן אנכי א"ר אלעזר בשם ר"י בן זמרא בשתי אותיות הללו הבטיח הקב"ה לאברהם אבינו שהוא גואל את בניו ושאם יעשו תשובה שיגאלם בע"ב אותיות. וחוץ מכונתנו נראה ליישב במה שנדקדק עוד באומרו דן אנכי שהוא לשון הווה והיל"ל אדין אנכי שהוא לשון עתיד. אמנם כוונת הענין עם מה שהקשה הרמב"ם (בפ"ו מה' תשובה) דמאחר שכתוב בתורה ועבדום וענו אותם הרי גזר על המצריים לעשות רע ואיך נפרע מהם, ותירץ יע"ש. והראב"ד תירץ כי הדבר ידוע שאין הבורא נפרע מן האדם אלא ברע ממנו ואחר שיפרע מזה יחזור ויפרע מזה מן הרע ממנו ברשעו והמצריים ג"כ רשעים היו וראוים למכות ההם. והנה אברהם אבינו בשעה שגזר הקב"ה ועבדום וענו אותם חשב בלבו שלא יפרע הקב"ה מאותה אומה המשעבדת בישראל כיון דגזירת מלך היא. לזה אמר לו אל תתירא מזה לפי שגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי מקודם שיהיו חייבים עונש ובאותה אומה שאראה שהיא חייבת אני משעבד את בניך ובזה יענשו שואחרי כן יצאו ברכוש גדול בשביל מה שנשתעבדו בהם לפי שהם מעצמם הם חייבים בכל עונשים הללו

אך כפי דרכנו נאמר באופן אחר, ונדקדק עוד במה שסיים הכתוב תקבר בשיבה טובה ודרשו רז"ל בשרו שישמעאל יעשה תשובה כדאיתא בב"ר פ' נח (פרשה ל' סי' ד') והביאו רש"י ז"ל, דמה שייכות יש לבשורה זו עם הקודם והיה לו לסיים ענין גלות מצרים ולומר ודור רביעי ישובו הנה וגו' ואח"כ יבשר אותו במה שישמעאל יעשה תשובה. ונראה דזה יובן עם מאמר רז"ל בב"ר (פ' נ"ג סי' י"ט) וז"ל כי שמע אלהים את קול הנער באשר הוא שם א"ר סימון קפצו מלאכי השרת לקטרגו אמרו לפניו רבש"ע אדם שהוא עתיד להמית את בניך בצמא אתה מעלה לו באר א"ל עכשיו מה הוא צדיק או רשע א"ל צדיק א"ל איני דן את האדם אלא כשעתו, ע"כ והקשה הרא"ם והרי בן סורר ומורה שנהרג על שם סופו ואמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב: ותירץ דשאני בן סורר ומורה דאע"פ שאינו חייב מיתה עכשיו מ"מ כבר התחיל לעשות הדברים המביאים אותו לידי חיוב מיתה ומהר"ש יפה תירץ דשאני ב"ד שלמטה שהוא יותר קשה ומש"ה מענישין על העתיד כמו שעונשין מי"ג שנה ואילו בב"ד של מעלה אין עונשין אלא מבן עשרים. ועיין ביפה מראה פ"ק דר"ה סי' ט'. עוד הקשה הרא"ם דאמאי לא קטרגו המלאכים מהעבירות שהיה עושה ישמעאל דהיינו ע"ז וג"ע וש"ד וכמו שדרשו רז"ל במאי דכתיב אשר ילדה לאברהם מצחק ואין מצחק אלא ע"ז, וכ"ת שהמלאכים לא רצו לקטרג אלא מעבירת הצמא שהיא מדה כנגד מדה מ"מ יקשה כיון שלא יכלו לקטרג מאותה עבירה של צמא היה להם לקטרג מהעבירות שבידו, וליכא למימר שבראות ישמעאל את עצמו באותה צרה שהיה מת בצמא עשה תשובה וזהו מה שה' הבטיח אותו שישמעאל יעשה תשובה בחייו, הא ליתא שהרי אחר זה כתיב