פרשת דרכים נט

בשם ר' הושעיא רבה אמר אמר הקב"ה לאברהם אבינו צא וכבוש הדרך לפני בניך, אתה מוצא כל מה שכתוב באברהם כתוב בבניו כו' באברהם כתיב ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב ובישראל כתיב ויוציאם בכסף וזהב, ע"כ. וכבר נכפל מאמר זה בפרשה מ"א סי' ג' וז"ל ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב הדא הוא דכתיב ויוציאם בכסף וזהב ע"כ. וכתב שם מהר"ש יפה שענייני האבות סימן לבנים, ומ"ש כאן ואברם כבד מאד לרמוז שגם בניו יצאו ברכוש גדול ממצרים כדי לתרוצי מי משתבח אברם בעושר אשר בא לו בענין רע שלקחו את אשתו כו' יע"ש. והנה דבריו האמת והצדק במ"ש שכל ענייני האבות היו סימן לבנים, וכבר האריך בזה הרמב"ן בפירוש התורה. אך יש לדקדק דלמה הביאו פסוק מכתובים ויוציאם בכסף וזהב ולמה לא הביאו מקרא מלא כתוב בתורה וישאלו . ממצרים כלי כסף וכלי זהב וינצלו את מצרים

אמנם במה שכתבנו יתישב, שכבר ידוע מ"ש הרמב"ן בפירוש התורה ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול עון מפני פחדו פן יהרגוהו והיה לו לבטוח בה' שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר יש לו, גם יציאתו מן הארץ מפני הרעב יש בו עון אשר חטא כי האלהים ברעב יפדנו ממות, ועוד האריך בזה, יע"ש. ובזה נבא לכונת המאמר שהוקשה לו דמאחר שאברהם אבינו חטא בזה במה שהביא את אשתו הצדקת במכשול איך יתכן שה' יתן לו עושר ונכסים שנתעשר אברהם אבינו בשביל המעשה הזה המגונה. לזה השיב הה"ד ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל, כלומר דכל מה שאירע לאבות הוא סימן לבנים וכשם שאברהם אבינו לא היה מן הראוי לזכות בעושר ההוא של פרעה אלא שה' הפליא חסדיו עמו ה"נ בניו אע"פ שמן הדין לא היו ראוים לביזת מצרים משום חלף עבודתם ואעפ"כ זכו בביזת מצרים, ודבר זה דישראל לא היו ראוים לזכות בביזת מצרים אינו נלמד אלא מפסוק דויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל וכמו שכתבנו כפי מה שתרגם יונתן עלה בידינו דמה שזכו ישראל בביזת מצרים הוא חלף עבודתם, אך קשה דממאמר הקודם דקאמר שלא יאמר אותו צדיק ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם מוכח דהבטחת ה' לאברהם ואח"כ יצאו ברכוש גדול היינו מה שזכו בביזת מצרים. ובמדרש אמרי' וישובו ויחנו לפני פי החירות כאן נתקיים בהם ואח"כ יצאו ברכוש גדול לפי שכל אוצרות יוסף היו שם. ותימה שהרי כבר קיים ה' הבטחתו במה ששאלו ממצרים כלי כסף וזהב. ועוד לסברת ר' הונא דאיתא בב"ר (פמ"ד סי' ו') דכל מקום שנאמר אחר סמוך אחרי מופלג איך יתכן לומר דבביזת מצרים נתקיים ואח"כ יצאו ברכוש גדול שהרי אין לך סמוך גדול מזה. והנראה לי בזה הוא דלעולם הבטחת ה' נתקיים בפי החירות וכסברת ר' הונא דאחרי מופלג, וס"ל לרז"ל דמה שלקחנו ממצרים כלי כסף וכלי זהב היה חלף עבודתנו ואינו מה שהבטיח אותנו ה' ואח"כ יצאו ברכוש גדול, דלזה מה צריך הבטחה דמהיכא תיתי שלא ישלמו לנו שכר עבודתנו, אלא שהבטחת ה' היא דמלבד מה שלקחנו שכר עבודתנו עוד זאת ואח"כ יצאו ברכוש גדול שה' העניש את המצריים בשביל מה שנשתעבדו בנו על כרחנו בגופנו ובממוננו, וזהו שאמר ה' לאברהם וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואח"כ יצאו ברכוש גדול שהכל הוא גמול למצרים על מה שהרעו לנו

ובזה נבא לכונת. המאמר שאמר הקב"ה למשה בבקשה ממך לך ואמור להם לישראל בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב שלא יאמר אותו צדיק וכו', דלפי האמת הבטחה הלזו שהבטיח ה' לאברהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול נתקיימה כששבו לפני פי החירות וכמאמר רז"ל וביזת מצרים היתה שכר עבודתם, אלא שמן הדין הגמור לא היו חייבים המצריים לשלם להם שכר עבודתם לפי שהיו רשעים ולא היו מבטלים אותם ממלאכת רבם, אלא שאם לא היו זוכים לביזת מצרים ואח"כ היו זוכים בביזת פי החירות אברהם שלא ידע שישראל לא היו עושים רצונו של מקום במצרים אמור יאמר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם, לפי שיאמר דמה שזכו בביזת פי החירות הוא בשביל שכר