פרשת דרכים נו

פקדתי שהוצרך ה' כדי לדלג על הקץ ולגואלם קודם הזמן לשתי פקידות דהיינו לפקוד את בני ישראל שנתרבו שלא כדרך הטבע, וכי ראה את ענים דהיינו כובד העבודה מה שלא נגזר עליהם ומש"ה דלג על הקץ וזהו שסיימו ויקדו וישתחוו, ויקדו כי פקד ה' את בני ישראל, וישתחוו כי ראה את ענים, שנתנו הודאה לה' על שבקש שני חשבונות כדי לדלג על הקץ ולמהר לגאלם. ובאלו שני חשבונות נחשב כאלו נשתעבדו ישראל במצרים ת' שנה

וזהו שכתוב ויוגד למלך מצרים כי ברח העם ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו. ופרש"י ויהפך נהפך ממה שהיה שהרי אמר להם קומו צאו מתוך עמי, ונהפך לב עבדיו שהרי לשעבר היו אומרים עד מתי יהיה זה לנו למוקש ועכשיו נהפכו לרדוף אחריהם בשביל' ממונם שהשאילום. והן הן דברי המכילתא. ואני תמיה בזה דמשמע מדבריהם דמה שנהפכו לרדוף אחריהם הוא דוקא בשביל ממונם שהשאילום ואלמלא הממון לא היו רודפין אחריהם והפסוק אומר בהפך מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו, דמשמע דמה שרדפו אחריהם הוא משום שהיו רוצים להשתעבד בהם ולא בשביל ממונם שהשאילום. ונראה דזה יובן עם מאי דאמרינן בספרי הענק תעניק לו מצאנך מגרנך ומיקבך וגו' וזכרת כי עבד היית במצרים, כשם שאני הענקתי לך במצרים שנאמר וינצלו את מצרים אף אתה הענק תעניק לו ע"כ. וכן פי' רש"י וזכרת כי עבד היית והענקתי ושניתי לך מביזת מצרים וביזת הים אף אתה הענק ושנה לו. הן אמת שדברי רש"י הללו דדרש הענק תעניק לומר שיעניק וישנה לא ידעתי פירושו, גם בהר"ם לא מצאתי רמז לדין הזה ומהסוגיא דפ"ק דקדושין (דף י"ז) נראה היפך מזה דאמרינן אשר ברכך ה' אלהיך יכול נתברך הבית בגללו מעניקין לו לא נתברך הבית בגללו אין מעניקין לו ת"ל הענק תעניק מ"מ הרי דרבוי דהענק תעניק אצטריך לומר דאפי' לא נתברך הבית בגללו מעניקין לו, ור"א בן עזריה דס"ל דברים ככתבן נתברך הבית בגללו מעניקין לו לא נתברך הבית בגללו אין מעניקין לו אמרינן התם דלדידיה מאי דכתיב הענק תעניק הוא משום דדברה תורה כלשון בני אדם. הרי דדרשה הלזו דרש"י דיעניק וישנה לא אתי לא כרבנן ולא כראב"ע ודברי רש"י צריכים לי תלמוד: הכלל העולה דסברת הספרי ורש"י הוא דמה שזכו ישראל בביזת מצרים מדין הענקה נגעו בה

ועם זה יתישב מה שאמרו בספרי וגם ערב רב וגו' וצאן ובקר מקנה כבד מאד כאן נתקיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ע"כ. ויש לתמוה דלמה לא נתקיים הבטחת הקב"ה דואחרי כן יצאו ברכוש גדול במה שנטלו כלי כסף וכלי זהב ונתקיימה במה שנטלו צאן ובקר. ונראה שדעת זאת האגדה דהבטחת ה' דואחרי כן יצאו ברכוש גדול מדין הענקה נגעו בה, ואמרי' בפ"ק דקדושין תניא יכול לא יהיו מעניקין אלא מצאן גרן ויקב מנין לרבות כל דבר ת"ל כאשר יברכך, א"כ מה ת"ל צאן גרן ויקב לומר לך מה צאן גרן ויקב ישנו בכלל ברכה אף כל שישנן בכלל ברכה יצאו כספים ע"כ, ומש"ה אמרו בספרי דדוקא במה שהוליכו עמהם צאן ובקר נתקיימה הבטחת ה' דואחרי כן יצאו ברכוש גדול לפי שהוא דבר שפרה ורבה וישנן בכלל ברכה למעוטי כסף וזהב שאינם בכלל ברכה ואין מעניקין מהם שלא נתקיים בהם הבטחת ה' דואחרי כן יצאו ברכוש גדול משום דהבטחה זו מדין הענקה נגעו בה וכדכתיבנא. ואמרינן בפ"ק דקדושין תלו רבנן יכול לא יהיו מעניקין אלא ליוצא בשש מנין לרבות יוצא ביובל ובמיתת האדון ואמה העבריה בסימנין ת"ל תשלחנו וכי תשלחנו, יכול שאני מרבה בורח ת"ל וכי תשלחנו חפשי מעמך יצא בורח שאין שלוחו מעמך ע"כ. למדנו מכאן דבבורח ליכא הענקה

ובזה יאיסב מאמר אחד לרז"ל בספרי שאמר משה לפרעה אין אנו יוצאין מכאן עד שתאמר הרי אתם ברשותכם הרי אתם בני חורין ויש לדקדק דלאיזה תכלית הוצרך משה רבינו לכל זאת דמאחר שאינו מעכב לישראל בהליכתם יצאו ע"כ שלא בטובתו. אך לפי מ"ש דבבורח ליכא הענקה אפשר לומר דס"ל לאגדה זו דמה שלקחו ישראל כלי