פרשת דרכים נד

תשכבון שהוא עתיד והלא קרא בלעבר קא מיירי, ותירץ שהכתוב ירמוז על העתיד לימות, המשיח שיהיה כימי צאתנו מארץ מצרים ע"כ. וזהו הכוונה דכי היכי דבמצרים רבוי האנשים היה סיבה למהר את הקץ הכי נמי לעתיד לבא שאף שגזר ה' שנהיה בגלות סך מה מ"מ בסבת רבוי ישראל יבא הגואל קודם הזמן שגזר ה', לפי שכך היא המדה שרבוי ישראל משלים הזמן. וזהו אומרו הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום ולפיכך אני ה' בעתה הוא בעתה לפי שכך היא המדה, ואחישנה, לפי שה' הוא המרבה לישראל כדי להביא הגואל קודם זמנו

ובזה היה מתרץ הרב מר דודי ז"ל מה שהקשה הרא"ם בפרשת שמות על מה שכתב רש"י וימת מלך מצרים מלמד שנצטרע והיה שוחט תינוקות ישראל ורוחץ בדמם ע"כ. והביא מה שאמרו בשמות רבה שאמרו לו חרטומיו אין לך רפואה אלא כשתשחוט מקטני ישראל ק"ן בבוקר וק"ן בערב ותרחוץ בדמיהם שתי פעמים ביום, דאם כן איך יתישב המדרש הזה על ויאנחו בני ישראל מן העבודה דלפי המדרש הזה ויאנחו בני ישראל סתמא מיבעי ליה שאז היינו מפרשים שנאנחו מחמת הגזרה הרעה על שחיטת: הבנים ולא מן העבודה עכ"ד. והניח הדבר בתימה. והוא ז"ל היה מפרש דישראל בראותם השעבוד היו מצטערים מחמת שראו שהגזרה היתה ת' שנה ועדיין הנה חסר מן המנין הרבה אלא שכשראו שהיו מתרבים שלא כדרך הטבע היו מתנחמים ואומרים דאין ספק דהקב"ה ידלג על הקץ מחמת רבוי האנשים, אבל עכשיו שנצטרע פרעה והיה שוחט לרפואתו ק"ן ילדים בבוקר וק"ן בערב ואם כן אין כאן רבוי אנשים כדי למהר את הקץ, ועל זה ויאנחו בני ישראל מן העבודה כלומר מי יוכל לסבול עבודה זו עד תשלום ת' שנה, אלו דבריו ז"ל. ובזה ניחא מה שתבע גביהא בן פסוסא שכר עבודה של ת"ל שנה של ס' רבוא, דאע"פ שלא נשתעבדו ישראל במצרים כל זה הזמן מכל מקום קושי העבודה ומה שנתרבו ישראל שלא כדרך הטבע השלים הזמן ואע"פ שהיו ישראל במצרים יותר מששים רבוא וכדאמרינן במדרש וחמושים עלו בני ישראל מלמד שאחד מחמשה עלו והשאר מתו בשלשת ימי החשך, מ"מ כיון שהרבוי השלים החשבון של ת"ל שנה כיון שתבע ת"ל שנה של שעבוד מש"ה לא תבע אלא שכר של ששים רבוא:. ובזה ניחא דר' עקיבא ורב ושמואל לא פליגי ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, דרבי עקיבא נקט הטעם דמה שהשלים הקץ היה בסיבה מה שנתרבו שלא כדרך הטבע, ולזה אמר דבשביל נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים דבשביל שהשתדלו להזדקק לבעליהן ונתרבו ישראל שלא כדרך הטבע נשלם הקץ קודם הזמן וגאלם. ומש"ה זכו ישראל לביזת מצרים, לפי שאם היו נגאלים בלתי השלמה לא היו זוכים בביזת מצרים שהרי הבטחת ואחרי כן יצאו ברכוש גדול הוא בתנאי שישתעבדו במצרים ת' שנה, אבל עכשיו דבשבילם נתרבו ישראל נמצא דכבר נשלם הזמן של ת' שנה וא"כ בדין זוכים ישראל בביזת מצרים. ורב ושמואל ס"ל דרבוי העבודה השלים הקץ, ומש"ה אמרו דבשביל רבוי העבודה זכו לביזת מצרים. הכלל העולה דשני טעמים הוצרכו ישראל כדי לדלג את הקץ ולהשלים הגזרה של ועבדום וענו אותם ת' שנה. האחד הוא כובד העבודה, והשני מה שנתרבו ישראל שלא כדרך הטבע. וזהו כוונתם באותה שכתבנו שכשאמרו ישראל איך אנו נגאלים השיב להם משה אינו מביט בחשבונותיכם אלא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות ואין הרים וגבעות אלא קצים וחשבונות כו' דלמאי אצטריכו תרי דלוגים מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות בחד דלוג סגי אלא שכונתם היא ששתי סיבות היו שנשלם הקץ באותו זמן ועמד וגאלם. האחת היא כובד העבודה והשנית היא מה שנתרבו ישראל שלא כדרך הטבע. וזה מה שהשיב להם משה מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות

ובזה יובן מאי דאמרינן בשמות רבה (פרשה ג' סי' י"א) ושמעו לקולך למה שמסורת גדולה היא בידם שכל גואל שיבא ויאמר להם פקידה כפולה גואל של אמת הוא ע"כ וכבר הביא