פרשת דרכים נב

נקדים מאי דאמרינן בפ"ק דסוטה (דף יג) בא וראה כמה חביבות מצות על משה רבינו שכל ישראל כולם נתעסקו בביזה והוא נתעסק במצות שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף. והנה כל השבח הזה של משה רבינו אתיא שפיר אם היה בכלל החן שהיה יכול לשאול מאת המצרים. אבל אם לא היה בכלל החן אין כאן שבח במה שלא נתעסק בביזת מצרים דאפשר שאם היה שואל כלי כסף וכלי זהב לא היו נותנים לו. ולזה בא הכתוב ואמר וה' נתן את חן העם בעיני מצרים, ודקדק הכתוב לומר עם למעט שבט לוי שלא היו בכלל החן וכי תימא א"כ אין שבח למשה במה שלא נתעסק בביזה מאחר שלא היה בכלל החן, לזה אמר גם האיש משה גדול מאד וגו' ואם היה רוצה לשאול מהם כלי כסף וכלי זהב היו נותנים לו ביתר שאת אלא שהמצות היו חביבות עליו ביותר ולא רצה להתעסק בביזת מצרים אלא בהולכת עצמות יוסף כי חפץ חסד הוא, ועליו אמר שלמה בחכמתו חכם לב יקח מצות

דרך מצרים דרוש חמישי

פ"ק דברכות דבר נא באזני העם. אמרי דבי רבי ינאי אין נא אלא לשון בקשה, א"ל הקב"ה למשה בבקשה ממך לך ואמור להם לישראל בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם, ע"כ

מכל החסדים ומכל האמת נודע ה' משפט עשה בצאת ישראל ממצרים, כי הפלה ה' (חסיד לו הנה עם יצא ממצרים תוך זמנו כלפני זמנו, קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים. והנה רז"ל היטיבו כל אשר דברו בפ"ק דסוטה (דף י"א) וז"ל, דרש ר"ע בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים, שבשעה שהולכות לשאוב מים הקב"ה מזמין להם דגים קטנים בכדיהם ושואבות מחצה מים ומחצה דגים ובאות ושופתות שתי קדרות וכו' ומשקות אותן ונזקקות להם בין שפתים, שנאמר אם תשכבון בין שפתים כנפי יונה נחפה בכסף, בשכר תשכבון בין שפתים זכו ישראל לביזת מצרים שנאמר כנפי יונה נחפה בכסף וכו', והולכות ויולדות בשדה תחת התפוח וסו', וכשנגלה הקב"ה על הים הם הכירוהו תחלה שנאמר זה אלי ואנוהו ע"כ. ויש לדקדק במאמר זה, דבתחלה אמר בשכר נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים ולא הביא ראיה לדבריו אלא דבזכותן זכו לביזת מצרים אבל על עיקר הגאולה שהיתה בשכר הנשים צדקניות לא הביא שום ראיה לדבריו, ואכתי איכא למימר דאף שביזת מצרים היה בשכרן, מ"מ עיקר הגאולה לא היתה בשבילן, ולזה אפשר ליישב עם מרז"ל בש"ר (פ"א סי' מ"ב) וז"ל, וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים, ידע שהן עתידין לומר זה אלי ואנוהו ועמד וגאלם ע"כ. והנה ר"ע בסיום המאמר כה דבר דאלו הילדים הכירוהו תחלה, ופרש"י שראו שכינתו כבר ואמרי זה אלי שראינו כבר. הרי שאלו הנשים צדקניות היו סיבה לגאולת ישראל שהרי בסיבתם באו לעולם אותם הילדים ואמרו זה אלי ואנוהו, ובשביל שידע ה' שעתידים לומר זה אלי ואנוהו גאלם. אך אכתי יש לדקדק דלמאי איצטריך זכות הנשים לגאולת ישראל והלא כבר הבטיח ה' לאברהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול: ומהר"ש יפה (פ"א סי' ט"ז) תירץ לזה, שאעפ"י שיעד ה' לפדותם היינו לסוף ת' שנה אבל בזכות הנשים צדקניות דלג על הקץ כי לא היו במצרים אלא רד"ו שנה ע"כ. ודברי הרב ז"ל נאמנו מאד, וכדאמרינן במדרש חזית וז"ל, קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות, ר' יהודה אומר קול דודי הנה זה בא זה משה, בשעה שבא ואמר להם לישראל בחדש הזה אתם יוצאים אמרו לו משה רבינו היאך אנו נגאלים והלא אמר הקב"ה לאברהם ועבדום וענו אותם ת' שנה ועדין אין בידינו אלא רד"ו שנה, אמר להם הואיל והוא חפץ