פרשת דרכים נא

שלא יהיו ישראל נגאלין לפי שעתידין לומר אלה אלהיך ישראל. והנה פרעה חכם גדול היה ועל זה טען ואמר אתם למה כלומר שאין לכם שעבוד, וכי תימא שכך היתה הגזרה בשבטו של לוי א"כ אפוא דבריכם למה שבאתם לגאול את ישראל והלא אין לכם טענה לפטור את ישראל מעון העגל בטענה אלהיכם לא נאמר לי אמרת ולא להם, דאם כן מאי אשר הוצאתיך והלא שבט לוי לא נשתעבד וכקושית הרב מהר"ש יפה. ודוק

הכלל העולה דשבט לוי לא היה בכלל השעבוד. ובזה נתיישב קושיא חזקה שהקשו המפרשים הלא זה הדבר שמצינו בפרשת במדבר במנין הלוים שמנה אותם מבן חדש ומעלה והיו כ"ב אלף ומבן שלשים שנה ועד בן חמשים שנה שמונת אלפים ותק"פ והנה לא יגיעו מבן עשרים שנה ומעלה לחצי שבט מישראל הפחות שבכולם, וזה תימה איך לא יהיו עבדיו וחסידיו עם ברוכי ה' כשאר כל ישראל. ורז"ל נתעוררו בזה ואמרו שהיה הארון מכלה בהם. ויש לתמוה בזה שהרי נושאי הארון לא היו כי אם בני קהת, וא"כ בני גרשון ובני מררי היה להם לפרות ולרבות כשאר השבטים ולא עוד אלא שמצינו שבני קהת שהיו נושאי הארון היו מרובים מבני גרשון ובני מררי, והוא פלא לפי דברי רז"ל שוב ראיתי במדרש במדבר רבה (פ"ה) התירוץ מבואר דאדרבה בני קהת היו מועטים מכולם בסיבת הארון, והוא לפי שמצינו בני גרשון מבן חדש ומעלה ז' אלפים ת"ק, וכשחזר ומנה אותם מבן שלשים שנה שהוא זמן העבודה היו שני אלפים ותר"ל, הרי שהיו מבן ל' שנה ק"ל יותר על שליש. וכן בני מררי מבן חדש ומעלה היו ששת אלפים ומאתים ומבן שלשים שהוא זמן העבודה ג' אלפים ומאתים, הרי שהיו מבן שלשים ק' יותר על חציין. אבל משפחת בני קהת את מוצא מבן חדש מרובה מכל המשפחות שהיו ח' אלפים ות"ר, וכשהוא מונה אותם מבן שלשים שהוא זמן העבודה היו אלפים ותש"ן, הרי שהיו מבן שלשים פחות מהשליש קי"ו. והטעם לזה לפי שבני קהת היו טועני הארון והיה מכלה בהם לפיכך נתמעטו מבן שלשים יותר מכל המשפחות. אך עיקר הקושיא במקומה עומדת דלמה לא היו בני גרשון ובני מררי מרובים כשאר כל השבטים. ועוד תימה על רז"ל שעדיין במנין זה לא נשאו הארון שתהיה הקדושה מכלה בהם. וכבר הוקשה זה לראשונים ז"ל. אך כפי מה שכתבנו לקמן (בדרך הים דרוש ה'), שטעם הריבוי היה כדי להשלים גזרת השעבוד של ת' שנה ניחא, דשאר השבטים שהיו בשעבוד הוצרך ה' לרבות אותם כדי שישלימו גזרת השעבוד. אבל שבטו של לוי שלא היה בכלל השעבוד לא היה שום תועלת נמשך מרבויים וא"כ היו פרים ורבים כדרך כל הארץ

ובזה יובן מאמר הכתוב ויתן ה' את חן העם בעיני מצרים גם האיש משה גדול מאד וגו'. ויש לדקדק בתאר זה שתאר את ישראל בלשון עם, שהרי אז"ל פרשת בלק ויחל העם כל מקום שנאמר העם לשון גנאי הוא וכל מקום שנאמר ישראל לשון שבא הוא כו' יע"ש. ואם כן הכא בשעת רצון היה לו לקרותם בלשון של שבח ולומר וה' נתן את חן ישראל. ועיין מ"ש בזה לקמן בדרך הים דרוש ה'. תו קשה במאי דקאמר גם האיש משה דאין לו קשר עם הקודם גם מלת גם היא מיותרת, וכבר נדחקו בזה ראב"ע והרמב"ן, ואמרו וטעם גם האיש משה כי היו רבים מהם משאילים אותם מפני כבוד משה. ולא ידעתי למאי אצטריך לזה מאחר שכבר נתן ה' את חן העם בעיני מצרים. ולי נראה דה"פ הכתוב, דהנה כבר כתבנו (בדרך הים דרוש ה') דמה שזכו ישראל בביזת מצרים היה חלף עבודתם ממה שנשתעבדו בהם וכמאמר גביהא בן פסיסא, ואם כן שבטו של לוי שלא היו בכלל השעבוד לא היו בכלל החן. עוד נקדים מאי דאמרינן ספ"ק דשבועות וכפר את מקדש הקדש זה לפני ולפנים כו', עם הקהל אלו ישראל יכפר אלו הלוים ע"כ. ואמרינן התם דאצטריך קרא יתירא לרבות את הלוים משום דלוים לא איקרו עם. ומהאי טעמא אמרינן בפרק הזרוע דלוים פטורים מליתן זרוע ולחיים והקיבה משום דכתיב וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם ולוים אינם בכלל עם. עוד