פרשת דרכים נ

היה בכלל השעבוד. והענין הוא בהא דאמרינן בב"ר (פרשה ע"ב סי' י"ד) וז"ל וילך אל ארץ מפני יעקב ר"א אומר מפני שטר חוב כי גר יהיה זרעך, ע"כ. והקשה מהר"ש יפה וז"ל. וצ"ע איך היה בידו להנצל מפני הפרדו מעל אחיו. ורש"י ז"ל בפי' החומש כתב אלך לי מכאן ואין לי חלק במתנה שנתנה לו הארץ הלזו ולא בפרעון השטר. כנראה דס"ל לרש"י שמתנת הארץ עם גזרת ידוע תדע כי גר יהיה זרעך הם שני דברים דשייכי אהדדי דמי שזכה בארץ חייב לפרוע השטר חוב ומי שאינו זוכה בארץ אינו חייב לפרוע השטר חוב. ומש"ה אמר עשו אין לי חלק בארץ שנתנה לו ולא בפרעון השטר. והכי איתא בספרי פרשת חקת, כה אמר אחיך ישראל מה ראה להזכיר כאן אחוה, אלא אמר אחים אנחנו בני אברהם שנאמר לו כי גר יהיה זרעך ועל שנינו היה החוב לפורעו נעברה נא בארצך אין לך לעורר על הירושה של א"י כשם שלא פרעת החוב ע"כ. נמצינו למדין דמי שזוכה בארץ חייב לפרוע השטר ועשו כיון שלא זכה בארץ לא הוטל עליו חוב השטר, וא"כ לפי זה שבט לוי שלא היה לו חלק בארץ וכדכתיב לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל וגו', לפיכך לא הוטל עליהם פריעת השטר חוב דכי גר יהיה זרעך. ואמרינן בש"ר (פרשה ה' סי' נ"ו) וז"ל, אמר משה מפני מה נשתעבדו ישראל, אם בשביל שאמר אברהם אבינו במה אדע כי אירשנה ואמרת לו ידוע תדע כי גר יהיה זרעך א"כ הרי עשו מבניו והם צריכים להשתעבד כמוהם ע"כ. ובזה נבוא לכונת המאמר דפרעה כבר ידע שגזרת ה' היתה שיהיו גרים בארץ לא להם ת' שנה, ועכשיו ראה למשה שרוצה לגאול אותם ועדיין לא היו בארץ לא להם כי אם רד"ו שנה חשב פרעה אולי עלה בדעתו של משה רבינו לומר דכיון דחוב זה היה מוטל על כל זרעו של אברהם וכבר פרעו ישראל יותר ממחצית החוב שראוי שיגאל אותם ויבא עשו ויפרע המחצה האחר, ועל זה בא פרעה והקשה למשה ולאהרן קושיא חזקה ואמר להם איך עלה בדעתכם שאין עליכם לפרוע כי אם מחצית החוב ומש"ה אתם סבורים שכבר נשלם הקץ ואין עוד חוב לפרוע, א"כ אפוא אתם למה כלומר למה אתם פנוים משעבוד וכי אין אתם בכלל כי גר יהיה זרעך, אלא ע"כ לומר שהטעם הוא לפי שאין לכם חלק בארץ ולפיכך לא הוטל עליכם פריעת השטר חוב א"כ ודבריכם למה שאתם באים לומר שכבר הגיע הקץ לגאול את ישראל בטענה שכבר פרעו הם חלקם ויבאו בני עשו ויפרעו חלקם, והלא כיון שבני עשו לא נטלו חלק בארץ אין להם שום חיוב לפרוע השטר כמו שאין עליכם חיוב כלל לפי שלא נטלתם חלק בארץ

עוד אפשר לומר כונה אחרת במאמר זה עם מאי דאמרינן בש"ר (פרשה מ"ג סי' ו') וז"ל, אמר משה במעשה העגל רבון העולם כך אמרת בסיני אנכי ה' אלהיך אלהיכם לא נאמר לא לי אמרת שמא להם אמרת ואני בטלתי את הדבור אתמהא ע"כ. והקשה מהר"ש יפה וז"ל דא"כ מאי אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים והלא משה לא נשתעבד מעולם ולא הוצרך להוציאו, ותירץ דשמא על מה שברח תחלה מפני פרעה ועל מה שנתגדל בביתו ולא בא לכלל שעבוד ע"כ. והנראה שהרב ז"ל רצה לתרץ שני תירוצים, האחד הוא דפירוש אשר הוצאתיך הוא על שברח תחלה מפני פרעה, וזה הוא דוחק גדול במשמעות הכתוב כמבואר. והתירוץ השני הוא דלעולם אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים הוא כפשוטו, והכונה באמרו אשר הוצאתיך הוא שסבבתי שתתגדל בביתו ומטעם זה לא באת לכלל שעבוד. וגם תירוץ זה קשה בעיני שהרי כל שבטו של לוי לא היה בכלל השעבוד ומהיכי תיתי שמשה ישתעבד, ולומר דהטעם שלא נשתעבד שבט לוי היה בשביל משה שנתגדל בבית פרעה ובשביל כבודו פטרו כל השבט זו לא שמענו. והנכון אצלי שהקב"ה נתן בלבו של פרעה שלא להשתעבד בשבטו של לוי מן הטעמים האמורים לעיל טובים השנים, ואם כן עיקר הסיבה מאת ה' היתה זאת, ושפיר קאמר אשר הוצאתיך שהוא היה הסיבה הראשונה. והנה כבר כתבנו שמדת הדין היתה מקטרגת