פרשת דרכים ה

אין היקש למחצה ויחכם מכל האדם בשעה שפותח בד"ת נעשו הכל כחרשין פותחין בחרטה. דומה הרב למלאך וצדיק יסוד עולם אדבורא דידי' קא סמיך ונשמע קולו בבואו אל הקודש פנימה שמע ה' קול יהודה

תנא בעלמא קאי. עלמא דקשוט אזיל תנא ויתיב בדוכתא בבית מותבא רבא בי גזא דרחמנא, ונפשי אותה זה השלחן אשר לפני ה' מקשטא ליה תכא ומקשטא. אנן מה תהוי עלן יד עניי יתמי דיתמי לן יאות למבכי לספוד לצר"ה דרך אני"ה ויהי העם כמתאונני"ם ה"ן אנינות שהיה העולם שמם ויסעו ממתק"ה ויבאו מרת"ה והמה בוכים כל ראש מוקרח וכל כתף מרוטה. איכה ישבה בדד העיר רבתי עם, אוי לו לעולם שאבד מנהיגו ואוי לה לספינה שאבדה קברניטה. מי שצריך לו עם קדש מטיפה של גשמים אבי יתומים ולכל בני ישראל היה אור זה כלל גדול בתורה גברא דנפיש נהוריה צדיק כתמר יפרח בתוך האהל אשר נטה. מי האיש הירא את דבר ה' פורש ובוכה בכיה לדורות וכך היא חובתנו להיות קו"ל איש צור"ר בביתו ואדמה על ראשו הלוך ערום ויחף, רבי יהודה מחייב בכפיית המטה. תיתי לי כי זה שנתים ימים ביום פקדי לחזות בנועם ה' חזיתיה לרבי מצער נפשיה ברחמי טובא אמר מר קרבה שנת השבע שנת השמיטה. שמעתי ותרגז בטני אז אמרתי אני אל לבי ווי לעלמא בההיא שעתא כד תסתלק מניה אשר נשיא יחט"א. הן בעון נח נפשיה דרבי ביום שמיני של פסח משנת התפ"ז ומעת הוסר התמיד תשש כחן של חכמים וכהה מאור עיניהם ונסתלקה עטרה מראש כל אדם כי נשבה ארון הקדש. גלתה יהודה

תנא ושייר. ה' השאיר לנו שריד תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים מהני מילי מעלייתא המצויינים בהלכה מילי דאפי' בימי יהושע בן נון לא אתמר כותייהו ואיהו עבד מלמטה. ידו פרש ש"ר לכל היד החזקה אשר עשה משה הר"ם במז"ל וסיעת מרחמוהי אעיקרא קאי ספרא וספרי וכולי תלמודא דינא רבא ודינא זוטא. ואגבן ידיו רב לו בתורת עסקא טובה תוכחת מגולה עם כל ראשי בשמים כמה גדולים דברי חכמים ראשונים ואת אחרונים איגלגל מלתא ומטא. אף כי רוב חכמתו תורה יוצאה לכל ישראל הלכתא למשיחא וכלהו תנויי בסדר קדשים וסדר טהרות דברים שלא שמעתן אזן מעולם וזה דבר השמיט"ה. זו היא תורה של חסד וכתב לה לשמה נפקא מינא כמה הלכתא גברוותא כך היא דרכה של תורה נעוץ סופה בתחלתה הנה היא לוטה. ועוד ידו נטויה לו זרוע עם גבורה כל שאתה יכול לרבות ספיקות בתר דבעיא הדר פשטה. הדור אתם ממנו תראו עצמותיו של יהודה הן הן גבורותיו עצמו מספר זה הים גדול כמעין המתגבר והזהר"ו כזהר הרקיע שהלכות קבועות הן הן גופי תורה הבו גודל לאלהינו ברוך שחלק מחכמתו ליריאיו להשאיר לנו פליטה. שארית יהודה

תנא אקרא קאי. זה יצא ראשונה מדי דאתיא ליה מדרשא דברים שהם מתוקים מחלב חטה מן התורה ומן הנביאים ומשולש בכתובים דרשינהו לקראי כסיני באמתה של תורה ול"ו המדרש הוא העיקר מזהב ומפז רב כאן שנה רבי מקרא מועט והלכות מרובות הלכה אדם מישראל בריא בחיובא לקוח את ספר התורה הזה וימלא כריסו מקדשי שמים יכנסו בעלי מקרא ירוצו לשמוע דברי עתיק יומיא אגרא דפרקא ריהטא. אלו ואלו דברי אלהים חיים וקרני ראם יפוצו מעיינותיו חוצה לעיני כל ישראל תרוממנה קרנות צדיק בצוותא דעלמא טפי מעלי ומלאה הארץ דעה, אתן במדבר ארז שטה. וינחם יהודה

תנא גמר מאברהם. פרי צדיק עץ חיים כי חפץ חסד הוא זכה ונעשה אושפיזכן לשכינה כי ש"ם ביתו בית ועד לפני כל יודעי דת ודין האי מאן דרחים ומוקיר רבנן תפשו והושיבו על מטה. דרכו של איש לקדם בשלום כל אדם בסבר פנים יפות ועושה חסד לאלפים הענקה והעבטה. גדול המעשה נודע ביהודה שממנו מכלל יופיו של עולם הוא הראש הרב הכולל שר וגדול בישראל כמהר"ר חיים קמחי נר"ו רץ כצבי לעשות רצון צדיק המצדיק עצמו מלמטה. ואני תפלתי ניעול מר ברישא לעילא מן כל כל ברכתא בבנים הראוים להוראה סימן יפה לבנים העומדים בבית ה' בלילות מגידי בעלטה. ואען ואומר אמן תבנה בעוה"ז ותכונן בעוה"ב ועשה פרי למעלה ושורש למטה. והיה לאב ליושבי ירושלים ולבית יהודה

תנא שלמי"ם הבאים האנשים האלה שלמים טובים השנים תרוייהו אית להו דרב חסד"א חסד ואמת נפגשו שבת אחים ולא יתפרדו מזרעא דיוסף דלא שלטא. ה"ה החכמים השלמים כמה"ר חיים וכמה"ר אהרן רוזאניש יצ"ו', אחי הרב המחבר ז"ל יחדיו יהיו תמים דשנים ורעננים, משמע שניהם כאחד ומשמע כל אחד בפני עצמו ברואים זה את זה חיים ארוכים ומתוקנים איש תחת גפנו התאנה חנטה. זכות הרב המחבר יגן עליהם במעמד שלשתם וינטלם וינשאם עליונים למעלה וזכרם לא יסוף מזרעם, לא יסור שבט מיהודה

תנא ירושלמאה דתני לישנא קלילא ואר"ש לא מטוהרה ואריכנא מגילתא אל אר"ש אשר לא עבר בה איש כי פי המדבר בריה קלה ינוקא דלא מטא. הן קדם מי אנכי לשוב בדרך הזה באתרא דמרי ביתא תלי זייניה קולבא רעיא קולתיה תלה אם אמרתי מטה. חסדך ה' יסעדני זאת הפעם אודה את ה' שהביאני עד הלום אשרי עיני שכך ראו ותהי זאת נחמתי שאתבשם גם אני מתורתו של רבי מאיר לרגל המלאכה אשר לפני הנה אלהים שליט בעולמו נאמן עלי כמה גדול כח של מלאכה ולבי ער לילו כיומו ראוי להיות חוזר כל כתבי הקדש בין רגע לרגע לא נתחלף לי והיד כותבת אלכה נא ואלקטה כל כי האי מילתא שרי ליה לאינש לאודועי כי מלאכה היא ואינה חכמה והוא דרך חול הלא זה הדבר כי בעמדי לשרת בקדש הנה באתי