פרשת דרכים מח

אלא בשעתו, והיינו דכתיב וירא און ולא יתבונן, דוקא און לא יתבונן, אבל מה: שעתידים להטיב יתבונן ומש"ה נסתכל במה שעתידין לקבל את התורה וגאלם ולא נסתכל במה שעתידין לחטוא במדבר, לפי שלהרע אינו דן את האדם אלא בשעתו. וראית הדבר מבואר במדרשו של רשב"י בא וראה כיצד מתנהג הקב"ה עם בריותיו. בשעה שצופה שעתידים לעשות רצונו הוא מטיב עמהם, ובשעה שצופה שעתידים לחטוא אינו מעניש אותם, היינו דכתיב וירא און ולא יתבונן, ע"כ

וזהו כוונתם בש"ר (פרשה א' סי' מ"ב) וירא אלהים אמר ר"ל שראה שעתידים להמרות על ים סוף, דכתיב וימרו על ים בים סוף, וידע אלהים שהם עתידים לומר זה אלי, ר' יהושע בן לוי אמר ראה שעתידין לומר אלה אלהיך ישראל וידע אלהים שעתידין להקדים נעשה לנשמע ע"כ. והנה מהר"ש יפה ז"ל פירש שכוונתם הוא אע"פ שידע שעתיד להמרות בים סוף, מ"מ ראה מה שעתידים לומר זה אלי ובא זה וכפר על זה, וכן אף שראה שעתידין לומר אלה אלהיך ישראל וידע אלהים שעתידים להקדים נעשה לנשמע, ובעבור זה לא השגיח ה' על מעשה העגל, והוקשה לו לרב ז"ל על זה, דבלאו הכי למה ישגיח על העתיד, והנה אין ראוי לדון אלא אמעשה דהשתא וכדאמרי' באשר הוא שם ונדחק בזה, יע"ש. אך נראה שכוונת המאמר הוא עם מה שכתבנו שבא להודיע כמה הם חסדי ה', דמלבד שכבר כתבנו שה' משגיח על הטוב שעתידים לעשות ומטיב עמהם ואינו משגיח על הרע שעתידין לעשות להרע עמהם, עוד הפליא חסדו שאם רואה שעתידין להרע ולהטיב מטיב עמהם בשביל מה שעתידין להטיב ואינו נמנע מלהטיב בשביל מה שעתידין להרע מאחר שעתידין ג"כ להטיב. והנה פי' וידע אלהים ת"א: ואמר במימריה למיפרקהון, וזהו כוונתם וירא אלהים מה שעתידין להמרות בים סוף, ואעפ"כ וידע אלהים בשביל מה שעתידין לומר זה אלי וגאלן בשביל מה שעתידין לומר זה אלי אף שעתידין לחטוא בים סוף דן אותם כפי הטוב שעתידין לעשות, אף שעתידין ג"כ לעשות הרע, ור' יהושע בן לוי נמי הכי ס"ל והכי קאמר ראה שעתידין לומר אלה אלהיך ישראל ואעפ"כ וידע אלהים מה שעתידין לקבל את התורה וגאלם בשביל מה שעתידין להטיב, וכדכתי' בהוציאך את העם תעבדון את האלהים על ההר הזה, ונסתכל בטוב שעתידין לעשות ודן אותם על העתיד אף שעתידים לחטוא. וזהו כוונת המאמר שכתבנו ארך אפים שהאריך אף עמהם. ורב חסד מטה כלפי חסד ונסתכל בטוב ולא ברע שהיו עתידין לעשות, כלומ' דכשנסתכל ברע שעתידין לעשות ארך אפים האריך אפו ולא העניש אותם, ורב חסד מטה כלפי חסד' וכשבא לעשות חסד מטה כלפי חסד ונסתכל בטוב שהיו עתידין להטיב, דהיינו לקבל את התורה, או לומר זה אלי, וגאלם ולא נסתכל ברע שעתידים לעשות, דהיינו מה שעתידין להמרות בים סוף או במה שעתידים לעשות את העגל

ובזה יובן פסוק אחד בפ' בלק לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו אל מוציאם ממצרים וגו'. ויש לדקדק מה היתה כונת בלעם באומרו לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל, ורש"י ז"ל פי' לא הביט הקב"ה און שביעקב, כשהם עוברים על דבריו אינו מדקדק אחריהם להתבונן באוניות שלהם ובעמלן שהם עוברים על דתו ע"כ. ויש לדקדק בזה דהיכי קאמר דכשהם עוברים על דבריו אינו מדקדק אחריהם ואיפכא אמרינן כל האומר הקב"ה ותרן יותרו בני מעיו. ואמרינן ולא יקח שחד שאינו לוקח שחד של מצות אלא נפרע מהעבירות ומשלם שכר על המצות ובפרט בישראל דכתיב בהו רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם, והיכי קאמר שאינו מדקדק אחריהם כשהם עוברים על דבריו, וכבר כתבנו כונה אחת בפסוק זה בדרך הערבה (דרוש כ"ב), יע"ש. אך כפי דרכנו נאמר בענין אחר ונדקדק עוד במה שסיים בלעם דבריו, ואמר אל מוציאם ממצרים, דמאי אתא לאשמועינן דמי לא ידע בכל זה, ורז"ל נתעוררו בזה ואמרו במדרש אל מוציאם