פרשת דרכים מו

בירר לו עסקיו, אימתי נתברר על עסקיו בשעה שאמר במה אדע כי אירשנה, מה כתיב תמן ידוע תדע ע"כ. הרי דקרי ליה למאמר אברהם שאמר במה אדע שנתברר בעסקיו, ודו"ק

ובזה נבא ליישב מאמר הקודם. ויש לדקדק דבשלמא מה שהיה אברהם מתפחד ממה שירד למלחמת המלכים וניצול ניחא שמעצמו רדף המלכים וה' עשה לו נס שבמתי מעט הצליח באותה מלחמה, וא"כ אפשר שנתקבל שכרו, אך ממה שירד לכבשן האש וניצול למה היה מתפחד הלא הוא מסר עצמו על קדושת ה' וה' דרכו להציל המוסרים עצמם על קדושת ה'. תו יש לדקדק בהמשך הפסוקים הם המדברים אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר אל תירא אברם שכרך הרבה מאד ויאמר אברם ה' אלהים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי וגו'. וקשיא טובא חדא מה היתה יראתו של אברם שהוצרך ה' לאמר אל תירא, ותו במה שאמר לו שכרך הרבה מאד, וכי אברהם היה עובד את ה' מפני קבול שכר והלא העובד את ה' מפני קבול שכר נקרא עובד מיראה ולא עובד מאהבה, וכמ"ש הרמב"ם בפ"י מהלכות תשובה, ועוד מהיכא תיתי שלא היה שכרו של אברהם מרובה. ועוד יש לתמוה בתשובתו של אברהם ה' אלהים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי, וכי עיקר השכר של הצדיקים הוא בנים, והלא כמה חסידים ואנשי מעשה מתו בלא בנים, ועיקר השכר הוא לעוה"ב והיכי קאמר אברהם דמה שכר יתן לו מאחר שהולך ערירי. ויש מקום ליישב דברי המאמר בהא דכתב מהר"ש יפה סדר פקודי (פרשה נ"ב סי' ג') דהא דאמרינן אלו דברים שאדם העושה אותן אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב, היינו דוקא כשנהנה דרך מנהגו של עולם. אבל כשצריך להיות דרך נס מנכין לו מהקרן, וכדאמרי' שאם עושים לו נס מנכין מזכיותיו. ואפשר שזהו כונת הכתוב קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך כי במקלי עברתי את הירדן הזה, ופירש"י קטנתי נתמעטו זכיותי, שהכונה היא דע"כ ניכו לי מזכיותי שהרי במקלי עברתי את הירדן. ופירשו רז"ל שקרע את הירדן במקלו ונס כזה אינו מהפירות אלא מהקרן, והשתא אתי שפיר דנקט ירדתי לכבשן האש ונצלתי ירדתי למלחמת המלכים ונצלתי תאמר נתקבלתי שכרי דנקט הני לפי שהם בנס

אמנם על פי הדברים הנאמרים לעיל יתיישב הענין הדק היטב. והנה כבר כתבנו שאברהם היה נבוך בחקירה זו אם האבות יצאו מכלל בני נח לגמרי או לא ויותר היה דעתו נוטה לומר שלא יצאו ממה שראה במזל שלו שאין לו בנים והיה סבור שהטעם הוא משום שה' לא היה משנה המזל בשבילו, כמו שנתבאר לעיל בדרוש שני דבני נח הם תחת המזל ולאו בזכותא תליא מלתא, וגם כבר נתבאר שאת"ל שאברהם לא יצא מכלל בני נח. א"כ מה שמסר עצמו על קדושת ה' עשה שלא כדין לפי שבני נח אינם מצווים על קדושת ה', וכל מי שנאמר בו יעבור ולא יהרג ונהרג ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו, וא"כ כפי צד זה ראוי היה אברהם לחוב בעצמו. עוד נתבאר לעיל בסמוך שאם לא יצאו מכלל בני נח אין שכרו גדול מאחר שאינו דואג לפי שאינו נענש בידי שמים. ובהיות אברהם על חקירה זו נתירא הרבה ואמר דלמא לא יצאתי מכלל בני נח וא"כ אין שכרי מרובה ומאחר שנצלתי מכבשן האש שלא הייתי ראוי להצלה מאחר שעשיתי שלא כהוגן למסור עצמי וכן הנס שנעשה לי בהצלת המלכים א"כ נתקבלתי שכרי שהרי מעט אשר היה לפני מאחר שלא הייתי מצווה ועשה לי נסים כאלו שלא הייתי ראוי להם א"כ נתקבלתי שכרי. לזה אמר לו ה' אל תירא אברם שכרך הרבה מאד כדין מצווה ועושה, לפי שיצאת מכלל בני נח לגמרי ואתה נענש בידי שמים, וכיון שכן יש לך לדאוג ולהצטער וחושש מחטאת, הנה כי כן שכרך הרבה מאד, וזהו שסיים בעל המאמר המד"א מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, דהכוונה היא שבא לומר שמה שאמר לו ה' שכרך הרבה מאד, הטעם הוא לפי שכיון שאתה מתירא ומתפחד דלא תעבור, א"כ שכרך הרבה מאד, והכתוב מלמדנו זה מה רב טובך אשר צפנת, ותדע למי הוא רב