פרשת דרכים מד

נדרים, מ"מ לא יתכן שבשביל זה מתה רחל, שהרי אין בני נח מוזהרים אנדרים, וכיון שאינם מוזהרים אין אנו נענשים בעונשי שמים, אף שאנו מקיימים כל התורה. וכי תימא התינח אם לא יצאו האבות מכלל בני נח יתכן דאינם נענשים אך אם יצאו מכלל בני נח ע"כ לומר שהם נענשים. לזה אמר ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל בדרך ואקברה שם. וממה שמתה בדרך תיכף לכניסתי לא"י וממה שקברתיה שם ולא הולכתיה למערת המכפלה משם יתברר לך איך לא יצאנו מכלל בני נח, ומש"ה מתה רחל ואקברה שם משום דנשאת באיסור, משום דבני נח אין להם קדושין, וכיון שהכרחנו דלא יצאנו מכלל בני נח, א"כ אין אנו נענשים בעונשי שמים במה שאין אנו מקיימים המצות, וא"כ אפי' כפי דבריך דבשביל עון דבל תאחר נמי אשתו של אדם מתה, לא יתכן דרחל מתה בשביל מה שאיחרתי הנדר דאין אנו נענשים בידי שמים על איחור נדרים, כיון שאין הנדרים מכלל מצות בני נח

ודע דכי היכי דלענין עונשי שמים כתבנו דהדבר תלוי באותו המחלוקת אם האבות יצאו מכלל בני נח לגמרי או לא. ה"נ לענין השכר יש הפרש ביניהם. דלמ"ד דלא יצאו מכלל בני נח וא"כ אינם נענשים על ביטול המצות לפי שדינם כמי שאינו מצווה ועושה, וא"כ אין שכרם גדול כשמקיימים המצות כשאר כל ישראל אחר שנתנה התורה. וכדאמרינן בפ"ק דקדושין (דף ל"א) א"ר יוסף מריש הו"א מאן דאמר לי הלכה כר"י דאמר סומא פטור מן המצות עבידנא יומא טבא לרבנן דאמינא לא מפקידנא והא עבידנא השתא דשמיעת להא דא"ר חנינא גדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה, מאן דאמר לי דאין הלכה כר"י עבידנא יומא טבא לרבנן, ע"כ. וכתבו שם התוס' דהיינו טעמא דמי שמצווה ועושה עדיף, לפי שדואג ומצטער יותר פן יעבור, ממי שאינו מצווה שיש לו פת בסלו שאם ירצה יניח ע"כ. למדנו מדברי התוס' דטעמא דגדול המצווה ועושה הוא לפי שאין לו פת בסלו ודואג ומצטער פן יעבור ויענישוהו, אבל מי שאינו מצווה דאינו נענש אינו דואג ומצטער לפי שיש לו פת בסלו. וא"כ למ"ד דלא יצאו האבות מכלל בני נח וא"כ אינם נענשים, ה"נ כשמקיימים המצות אין שכרם גדול, לפי שאינו דואג ומצטער שהרי יש לו פת בסלו כיון שאינו נענש. אך למ"ד דיצאו מכלל בני נח והם נענשים א"כ כשמקיימים המצות שכרם גדול לפי שדואג ומצטער פן יעבור שהרי הוא נענש בידי שמים

ובזה יתבאר מרז"ל בב"ר ס' לך לך (פמ"ד סי' ב') וז"ל, אל תירא אברם, כתיב אל תהי חכם בעיניך ירא את ה' וסור מרע. אל תהי חכם בעיניך במה שאתה רואה בעיניך תאמר שאני מוליד תאמר שאין אני מוליד ירא את ה' אל תירא אברם ע"כ. והנה המאמר הזה אומר דרשוני וחיו, דאי ס"ל דמ"ש לו ה' אל תירא הוא לפי שהיה מתירא שלא יהיו לו בנים, א"כ מה תשובה השיבו ה' שכרך הרבה מאד, דאין זו סיבה שיהיו לו בנים, והכי הול"ל אל תירא אברם כי אשר יצא ממעיך הוא יירשך. וע"ק בתאר זה שאמר ה' לאברהם אל תהי חכם בעיניך הדבר קשה דמהיכא תיתי שאברהם אבינו יהיה חכם בעיניו. ועוד איך הוא מקביל לאל תהי חכם בעיניך ירא את ה', ומהו זה שסיים ירא את ה' אל תירא אברם מה קשר יש לדברים הללו

אך עם מה שכתבנו יבא על נכון שאברהם היה נבוך בחקירה זו אם יצא מכלל בני נח או לא יצא וא"כ אינו נענש וכיון שאינו נענש על ביטול המצות אין שכרו מרובה כמצווה ועושה. לזה אמר לו ה' אל תהי חכם בעיניך לומר תאמר שאני מוליד תאמר שאיני מוליד וכיון שאינך מוליד א"כ לא יצאת מכלל בני נח, ומש"ה המזל דוחקך לפי שבני נח הם תחת המזל, כמ"ש לעיל (בדרוש ב') וא"כ אין אתה נענש בידי שמים. ומש"ה אתה מתיירא שמא קבלת שכרך מאחר שאין לך שכר הרבה, לפי שאין אתה דואג ומצטער. אל יעלו דברים אלו על לבבך אלא ירא את ה' ותמיד תהיה יראתי על פניך דלמא תעבור, וא"כ שכרך הרבה מאד, לפי שאתה מתפחד ודואג תמיד, וזהו שסיים המאמר ירא את