פרשת דרכים מג

אדם מתים בעון נדרים, ה"נ בעון דבל תאחר מתים וע"ז אמר אל שדי נראה אלי בלוז וגו' ואמר לי הנני מפרך והרביתיך ונתתיך לקהל עמים, ודרשו רז"ל מפרך והרביתיך על בנימן ונתתיך לקהל עמים על מנשה ואפרים, הרי שבשרני ברבוי בנים, וא"כ איך יעלה על הדעת שאני בבואי מפדן מתה עלי רחל, כלו' בסיבתי בשביל שאחרתי את נדרי שאם איתא שהיה בידי עון אשר בשבילו נענש האדם במיתת אשתו או במיתת בניו, איך יתכן שה' יבטיחני ברבוי בנים מאחר שעון זה לפעמים נפרעים ממנו במיתת הבנים. אלא ודאי דעון דבל תאחר אינו בכלל עון דנדרים, ומיתת רחל לא היתה בשביל שאיחרתי נדרי

ועל פי הקדמתנו נאמר בדרך אחרת במה שסיים ואמר ואני בבואי מפדן וגו'. והכונה דכבר כתבנו לעיל דאיכא פלוגתא אם האבות שהיו מקיימים התורה אם היו נענשים בעונשי שמים כשלא היו מקיימים אותה, ושם בארה שזה תלוי באותו מחלוקת אם האבות יצאו מכלל בני נח או לא. והנה הדבר ידוע שבני נח אינם מוזהרים על לא יחל דברו, אפי' במה שנודרים לשמים. וכמ"ש התוס' בפ' בתרא דנזיר (דף ס"ב) אהא דאמרינן התם אפי' למ"ד מופלא סמוך לאיש דישראל דרבנן. מופלא סמוך לאיש דעו"א דאורייתא. והקשו ותימה הוא דבישראל ליתיה אלא מדרבנן ובעו"א הוי מן התורה, ותירצו דישראל דלא הוי בבל יחל עד שיגדיל וכי הוי גדול מיהא איתיה בבל יחל, הלכך דרשינן כל דליתיה בבל יחל בהפלאה, וממעטים מופלא סמוך לאיש דישראל, אבל עו"א שאינו ראוי לבא לכלל בל יחל שייך למעוטי, ע"כ. ובב"ר ס' נח (פרשה ל"ד סי' ז') אמרינן דבני נח מוזהרים על הכשפים, וכתב מהר"ש יפה דטעמא משום דכתיב מכשפה לא תחיה כל שוכב עם בהמה מות יומת, כל שישנו בכלל כל שוכב עם בהמה ישנו בכלל מכשפה לא תחיה. והקשה כיון דדרשינן סמוכים להרבות מצות בני נח נימא נמי דמוזהרים על שבועת שוא וכו', הרי דפשיטא ליה דאין בני נח מוזהרים על השבועות דחמירי וכ"ש על נדרים. שוב ראיתי הדבר מפורש בירושלמי פרק בתרא דנזיר דאיתא בהדיא ישראל בבל יחל ואין העו"א בבל יחל, וכבר הארכתי בזה במקום אחר. וא"כ כיון דאין בני נח מוזהרים בבל יחל, אף שהאבות מקיימים התורה לא היו נענשים, כיון דלא יצאו מכלל בני נח לגמרי, אך אי אמרינן דיצאו מכלל בני נח לגמרי אז היו נענשים

והנה הרמב"ן ז"ל בפרשת ויחי, כתב שהטעם שלא הוליך לרחל למערת המכפלה הוא כדי שלא יקבור שם שתי אחיות כי יבוש מאבותיו, ולאה היא הנשאת לו בהיתר ורחל באהבתו אותה. וכ"כ מוהרימ"ט בדרשותיו ס"פ ויחי דהטעם שמתה רחל תיכף בכניסתו לארץ שלא יכנס לא"י בשתי אחיות ומה שלא מתה לאה היינו משום דקדמו נשואיה ואם כן בהיתר נשאה, אבל רחל שנשאה אחר לאה מתה תיכף ומיד ונקברה שם. והקשה שהרי את רחל קדש תחלה בעבודה וא"כ נמצא שאת לאה נשא באיסור. ותירץ דבבני נח בבעילה תליא מלתא וקדושין אין להם וכדאמרינן והיא בעולת בעל, בעולת בעל יש להם נכנסת לחופה ולא נבעלה אין להם, עכ"ד. נמצינו למדין מדברי הרב מהרימ"ט דממיתת רחל שם תיכף לכניסתו לארץ ומקבורתה שם, מכאן מודעא דלא יצא מכלל בני נח, ומש"ה מתה רחל ונקברה שם לפי שהיא הנשאת באיסור דבני נח אין להם קדושין, דאם איתא דיצאו מכלל בני נח לגמרי מן הדין היה שתמות לאה תיכף בכניסתו לא"י, ורחל תקבר במערת המכפלה, שהיא הנשאת לו בהיתר שהרי קדמו קדושי רחל דהיינו העבודה. ובזה נבא לכוונת הפ'. שכבר כתבנו שכל מגמתו של יעקב היתה שלא יהיה ליוסף טינא בלבו לומר דבשביל שאיחר נדרו מתה רחל ונמצא שיעקב היה סיבה במיתת רחל. ולזה אמר לו דזה לא יתכן דבשביל עון דאיחור נדרים תמות אשתו של אדם, והכריח הדבר ממה שנגלה אליו ה' בלוז והבטיחו בריבוי בנים, ע"כ לומר דעון דאיחור הנדר אינו כמו עון דנדרים וכמו שכתבנו. עוד אמר לו טענה אחרת דאפי' כפי שיטתך דעון דבל תאחר שוה לעון