פרשת דרכים מב

שאירע לו מדינה ולא קאמר דהעונש שבא לו מסיבת איחור הנדר הוא מיתת רחל, היינו משום דס"ל כבן עזאי דדרש אותו בלא ירצה ואין מאחר נדרו בלא ירצה, וא"כ אייתר לן מיעוטא דבך חטא, לומר בך חטא ולא באשתך חטא, לומר דאין אשתו של אדם מתה בשביל עון דאיחור נדרים, ומשום הכי אמר דמה שאירע ליעקב בשביל מה שאיחר את נדרו, היינו מה שאירע לו מאותו מעשה דדינה, ורבנן דאמרי דמה שהגיע ליעקב מהעונש שאיחר את נדרו היינו מיתת רחל ס"ל כר"א דלית ליה מיעוטא למעט מיתת אשתו משום עון דבל תאחר

ובזה נבא לכונת הפסוקים. שיעקב נסתפק אולי יוסף יהיה סבור כר' אליעזר דדרש בך חטא ולא בקרבנך חטא ולית ליה מיעוטא למעט ולא באשתך חטא, ויהיה סבור דאף בשביל עון דאיחור נדרים אשתו של אדם מתה, ולפי זה יהיה לו קצת משטמה בלבו שיעקב היה סבה במיתת רחל דמשום דאיחר נדרו מתה רחל, לזה אמר אל שדי וגו', ובגמרא פ"ב דשבת תניא ר' נתן אומר בעון נדרים מתה אשתו של אדם שנאמר אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך. ומאחר שהורשינו מרז"ל שהדרשה תדרש כדכתיב וכפטיש יפוצץ סלע אענה אף אני חלקי בכונת הכתוב באומרו אם אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך, דלפי דרשת רז"ל דמיירי בעון נדרים, לא ידעתי היכן נרמז עון דנדרים בכתוב זה

והנראה אצלי דפסוק זה הוא מקושר עם פסוק הקודם. אל תהי בתוקעי כף בעורבים משאות אם אין לך לשלם וגו', והכונה היא עם מאי דאמרינן בסוף פרק המקבל לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו לביתו אין אתה נכנס אבל אתה נכנס לביתו של ערב וכתב הרב בעל התרומות דאף דקי"ל דמסדרין לב"ח בערב אין מסדרין, דכשם דנשתנה דינו של ערב שמותר למשכנו בזרוע ליכנס בביתו, כך נקל בחובו שאין מסדרין לו והדבר ידוע שהסדור הוא דמניחין לו מטה ומשכב וכמבואר והנה שלמה בכמה מקומות הזהיר על הערבות כדכתיב בני אם ערבת לרעך וגו', וע"ז בא והזהיר על הערבות ואמר אל תהי בתוקעי כף בעורבים משאות, לפי שחוב של ערבות אינו כשאר חובות שמרחמים עליהם שאינו נכנס לביתו של לוה ומסדרין לו שמניחין לו במה שישכב, אבל כאן בערבות אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך, כלומר יקח משכבך דבעלמא אינו לוקחה, ועוד שיקח אותה בעודה תחתיך, דהיינו שנכנס לביתך ולוקחה. באופן ששתים רעות יקרה לך בערבות. מעתה נחזור לדרשת רז"ל שדרשו פסוק זה לומר דבעון דנדרים אשתו של אדם מתה. עוד אמרינן התם בפרק ב' דשבת ר' אומר בעון נדרים בנים מתים כשהם קטנים שנאמר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצוף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך, איזה הם מעשה ידיו של אדם, הוי אומר בניו ובנותיו של אדם, ע"כ. והנה אין ספק דרבי ורבי נתן לא פליגי דהא כל חד וחד קרא קא דריש, ולא הקשו לר' נתן מקרא דוחבל את מעשה ידיך, וכן לרבי לא הקשו מקרא דלמה יקח משכבך מתחתיך, אלא ודאי לא פליגי, אלא דעון זה דנדרים לפעמים נפרעים ממנו במיתת אשתו ולפעמים נפרעים ממנו במיתת בניו ובנותיו הקטנים והכל תלוי בשיקול אל דעות. אך נהי דלפעמים בעון דנדרים אין נפרעים ממנו במיתת בניו אלא במיתת אשתו, אך לא יתכן שמי שיש בידו עון דנדרים שיבטיחנו ה' ברבוי זרעו מאחר שנדון זה לפעמים עונשו הוא מיתת הבנים. והנה כשנגלם ה' ליעקב בלוז הבטיחו ואמר לו גוי וקהל גוים יהיה ממך, ודרשו רז"ל גוי זה בנימין, וקהל גוים זה אפרים ומנשה, שעתידים להיות במנין השבטים, וזו היא כונת יעקב שבא לומר ליוסף אל יעלה בדעתך לומר דבשביל איחור דנדרים נמי אשתו של אדם מתה דומיא דנדרים עצמם ובשביל זה תהיה לך טינא בלבך שאני גרמתי מיתת רחל, שא"כ לפי דבריך שאין אתה מחלק בין עון דנדרים לעון דבל תאחר, נמצא שכשם שבניו של