פרשת דרכים לח

הרמב"ן דנחלה היינו חלק הפשוט. אבל חלק האחר דהיינו חלק בכורה לא נטלו שאר הבנים כלום. וע"כ לומר כן דאלת"ה אלא שגם בחלק הבכורה נטלו שאר הבנים עם מנשה ואפרים אם כן מה הפרש יש בין אפרים ומנשה לשאר הבנים. ואם כן יש לדקדק דמי הכניסו ליעקב בתגר זה לחלק בבן בין הבנים. היה לו לתת בסתם שני חלקים ליוסף. ואז היו מחלקים את הארץ בשוה מנשה ואפרים עם שאר הבנים. עוד יש לדקדק במה שסיים דבריו ואני בבואי מפדן וגו'. דלאיזה תכלית סיים מקום המיתה שהיה בדרך, ומקום הקבורה שהיה בדרך אפרת

ונראה דזה יובן בההיא דאמרי' פ' יש נוחלין (ד' קל"ז) נכסי לך ואחריך לפלוני וירד האחד ומכר השני מוציא מיד הלקוחות דברי רבי רשב"ג אומר אין לשני אלא מה ששייר ראשון ואמרי' בגמ' אר"י הלכה כרשב"ג. ומודה שאם נתנם במתנת ש"מ לא עשה ולא כלום. מ"ט אמר אביי מתנת ש"מ לא קנה אלא לאחר מיתה. וכבר קדמו אחריך. תו אמרי' התם ההיא אתתא דהוה לה דקלא בארעא דרב ביבי בר אביי כל אימת דהות אזלא למיגזריה הוה קפיד עילוה אקניתיה ניהליה כל שני חייו, אזל איהו אקנייה לבנו. אמר רב הונא בריה דרב יהושע משום דאתו ממולאי אמריתו מילי מולייאתא. אפי' רשב"ג לא אמר אלא לאחר אבל לעצמו לא, עד כאן. ובפירוש חילוק זה דרב הונא נחלקו הראשונים ז"ל, ודעת הרמב"ם הוא לומר דעד כאן לא קאמר רשב"ג אין לשני אלא מה ששייר ראשון. ואם נתן הראשון מעשיו קיימים ואין לשני כלום אלא כשנתן הראשון לאחר. אבל לעצמו כגון שנתנם למי שראוי ליורשו שהוא כעצמו לאו כל כמיניה. ומשום הכי פסק בהלכות זכיה שאם הראשון נתן לבנו או לאחד מיורשיו מתנה לא עשה כלום והשני מוציא מיד היורש, וכתב הרב המגיד דטעמא דמלתא הוא מפני דכוונת הנותן כשאמר ואחריך לפלוני לא היה בדעתו שיוכל המקבל הראשון לתתם לבניו או ליורשיו. שאם כן לא עשה ולא כלום בשיורו. שכל מה שיש לאדם הוא נותן לבניו. אבל כשאינו יכול לתתם לבניו או ליורשיו אעפ"י שיוכל לתתם לאחרים אין אדם חוטא ונותן לאחרים ע"כ. נמצינו למדין שיש שני דברים באומר ואחריך לפלוני שאם נתן הראשון שלא יהיו מעשיו מועילין. האחד הוא היכא דנתן הראשון במתנת שכיב מרע משום דקדמו אחריך. והשני הוא היכא דנתן הראשון לבנו דלא עשה ולא כלום. והא דאמרינן דאם נתן הראשון במתנת ש"מ שלא עשה ולא כלום. היינו דוקא היכא דנתן בסתם. והטעם דכל מתנת שכיב מרע בסתם אינו קונה אלא לאחר מיתה וכבר קדמו אחריך, אבל אם היה שכיב מרע ופירש דבריו שנותן מעכשיו אז פשיטא שזכה המקבל ואין לאחריך כלום. לפי שכל שבאר דבריו בריו ואמר שנותן מעכשיו אין לה דין מתנת שכיב מרע כי אם מתנת בריא. וכמו שכתב הרמב"ם בהלכות זכיה וז"ל. אל תטעה בשכיב מרע שכתב כל, נכסיו ופירש שנתן הכל מעכשיו כו', שאין זה מתנת שכיב מרע אלא כשאר כל מתנות הבריאים וזה פשוט. והנה מצינו כשהבטיח הקב"ה ליעקב בבשורת הארץ כשנגלה אליו בלוז אמר לו ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה ולזרעך אחריך אתן את הארץ, נמצא שנתן את הארץ ליעקב ואחריו לזרעו והיינו כאומר נכסי לך ואחריך לפלוני. והנה במתנה הלזו שהיה נותן יעקב בכורה ליוסף, הרי הוא כאלו עמד הראשון ומכר ונתן, שהרי כבר אמרנו בשם רשב"ם ז"ל דמשעה שחטא ראובן זכו כל השבטים בחלק הבכורה ואם כן יעקב כשנתן הבכורה ליוסף, אם כן הוה ליה כאלו נתן מנכסי שאר השבטים. ובאנו למחלוקת רבי ורשב"ג, דלדעת רבי דקאמר השני מוציא מיד הלקוחות, לא הועילו מעשיו דיעקב כלום והשבטים אינם נותנים ליוסף חלק בכורה אלא נוטל בארץ כשאר השבטים חלק אחד אך לדעת רשב"ג זכה יוסף במתנתו דאית ליה דאין לשני אלא מה ששייר ראשון.' והנה יעקב אבינו כבר ידע דהלכתא כרשב"ג דאין לשני אלא מה ששייר ראשון. אלא שהוקשה לו שהיה חולה, וכדכתיב ויאמר ליוסף הנה אביך חולה ויתחזק ישראל וישב על המטה. ולדעת רבי יוחנן אם נתן האחד במתנת שכיב מרע לא עשה כלום, לפי שכבר קדמו אחריך