פרשת דרכים לו

נח חשיבא תמר אשת ער ואונן, משום דישראל קונה בבעילה דשלא כדרכה. ולפי זה תיקשי ליהודה, דאיך עלה בדעתו שלא יצאו מכלל בני נח, והלא אברהם מסר עצמו על קדושת ה' וה' הצילו, דזה מורה דיצאו מכלל בני נח, משום דבני נח אינם מצווין על קדושת ה'. אלא שיהודה יתרץ לזה דלעולם לא יצאו מכלל בני נח, ומה שמסר אברהם עצמו על קדושת ה' הוא משום דאברהם ס"ל כסברת החולקים על הרמב"ם ואית להו דאפי' מי שנאמר בו יעבור ואל יהרג רשאי להחמיר על עצמו, או כסברת הנמוקי ומהר"ש יפה דאף הרמב"ם מודה דהיכא דהדור פרוץ או היכא שהאונס כוונתו למעט כבוד שמים שאז איכא קדוש ה' אם מוסר עצמו. זה היה דעתו של יהודה במה שמסר אברהם נפשו על קדושת ה'. והנה ה' רצה להודות לדבריו וכמו שאמרו רז"ל, שיצתה בת קול ואמרה צדקה ממני, ממני יצאו הדברים כבושים שגם אני הסכמתי בזה שלא היתה תמר אשת ער ואונן לפ' שלא יצאו מכלל בני נח ומה שאברהם מסר עצמו הוא מהטעמים הנז'. וזה שאמר ה' ליהודה אתה הצלת תמר ושני בניה וגזרת אומר שאברהם אף שלא יצא מכלל בני נח יפה עשה במה שמסר עצמו על קדושת ה'. גם אני הנני מודה לדבריך ואני מציל לחנניה מישאל ועזריה מכבשן האש והוא ראיה לדבריך שאף שהיו פטורים שהרי לא היה שם ע"ז כי אם אנדריטי של מלכים, אפילו הכי מסרו עצמם, ואני מצילם להורות לכל באי עולם שכדין עשו במה שמסרו עצמם על קדושת ה' וצדיקים ילכו בם ושמחת עולם על ראשם

דרך האתרים דרוש שלישי

בראשית רבה (פרשה מ"ד סי' מ"ה) וז"ל, אל תירא אברם, רבנן אמרי לפי שהיה אברהם אבינו מתפחד ואומר ירדתי לכבשן האש ונצלתי, למלחמת מלכים ונצלתי, תאמר שנתקבלתי שכרי. אמר לו הקב"ה אל תירא שכרך הרבה מאד המד"א מה רב טובך אשר צפנת ליראיך ע"כ

דרך הקדי"ם ראוי לחקור ולשים לב אם האבות שהיו מקיימים כל התורה קודם שניתנה, אם היו נענשים בעונשי שמים כשלא היו מקיימין אחת ממצות ה', או דילמא דוקא בשבע מצות שנצטוו עליהם נענשים עליהם, אבל בשאר מצות לא נתחייבו מכל וכל, לא בידי אדם ולא בידי שמים

והנה הרא"ם ז"ל פרשת חיי שרה ד"ה שהרי אינה בת עונשין כתב וז"ל, בשלמא גבי אברהם שאמרו בן מאה כבן שבעים ובן שבעים כבן חמש לחטא, ניחא שלא חטא אברהם לא בעונשי אדם ולא בעונשי שמים. אלא שרה שלא אמרו אלא בת מאה כבת עשרים לחטא, תינח מעונשי שמים אלא מעונשי אדם מאי איכא למימר, והלא בת עשרים שנה אינה נקיה אלא מעונשי שמים אבל לא מעונשי אדם. י"ל כיון דבזמנם עדין לא נתנה התורה אלא שהם קבלוה מעצמם, ואין שם אלא עונשי שמים בלבד, לא הוצרך הכתוב להודיענו שהיו נקיים אלא מעונשי שמים בלבד, אבל מעונשי אדם שעדין לא היו נוהגין באותו זמן לא. אך קשה משבע מצות בני נח שכבר הוזהרו עליהם קודם מתן תורה ויש בהם עונשי אדם עכ"ל. מוכח מדבריו דס"ל דבשאר מצות חוץ מז' מצות בני נח, איכא עונש שמים, ואין חלוק בין שבע מצות לשאר כל המצות אלא לענין עונשי אדם

אך מהר"ש יפה ז"ל חלק עליו בזה, שכתב בס' חיי שרה (פ' נ"ח סי' א') ד"ה בת מאה כבת עשרים לחטא וז"ל. ולדידי אין ענין למה שכתב דבזמנם שעדין לא נתנה התורה אלא שקבלוה מאליהן אין שם אלא עונשי שמים בלבד. דאף עונשי שמים אין כאן כיון שלא נצטוו במצות מהקב"ה, תדע שהרי יעקב נשא שתי אחיות עכ"ד. והנה מה שהביא ראיה לדבריו דכיון שלא נצטוו במצות ליכא עונשי שמים ממה שנשא יעקב שתי