פרשת דרכים לג

אברהם היה מוסר עצמו שיצילהו ה' דהא פשיטא להו שה' היה מצילו, אלא שהיו מסתפקים שמא לא ימסור עצמו, לפי שעדיין אינו מלומד במצות כהוגן, א"כ מהו זה שהשיב ה' אם חומה היא, כלומר אם ימסור עצמו אצילנו, בזה לא נסתפקו מעולם, והיה לו לה' להשיבם אל תפחדו שמא לא ימסור עצמו, שגלוי וידוע לפני שימסור נפשו שזהו הספק שהיו מתפחדים המלאכים. עוד יש לדקדק בתשובת ה' אם מעמיד דברים כחומה נצילנו ונבנה אותו, ופירש שם מהר"ש יפה שדרשו נבנה מגזרת אולי אבנה ממנה, והכוונה שיבנה בעולם אע"פ שהוא עקר, ע"כ. ולא ידעתי מאי ענין זה לספיקם של מלאכים, ולא היה לו לה' להשיבם אלא אם יצילהו או לא יצילהו, אך מה שיבנה אותו בבנים, לא ידעתי מה שייכות יש לו בכאן, ועוד דעיקר התשובה שהיא ההצלה אין לה שום רמז בכתוב. וכבר נרגש מזה מהר"ש יפה ונדחק, וכתב דבכלל נבנה היא ההצלה בהכרח שאם לא יצילנו איך יבנה בעולם ובכלל מאתים מנה, ע"כ. והנה מבואר הוא כמה יש מהדוחק בפירוש זה. עוד יש לדקדק במה שהשיב אברהם אני חומה מעמיד אני דברי, ושדי כמגדלות זה חנניה מישאל ועזריה, דמה ענין חנניה מישאל ועזריה לכאן וראיתי למהר"ש יפה שכתב שהכוונה, שגם זכות בניו העתידים לצאת ממנו גרמו לו לינצל. על דרך מה שאמרו לא ניצול אברהם אבינו מכבשן האש אלא בזכות יעקב, ע"כ. ולא הבינותי דבריו, דדברים אלו הוו שייכי בתשובת ה' שאמר אם חומה היא, שפי' אם מעמיד דברים כחומה נצילנו, היה לו לומר גם כן ושדי כמגדלות אלו חנניה מישאל ועזריה דזכות בניו העתידים לצאת ממנו יגרמו לו לינצל, אבל בדברי אברהם אין שייכות לדברים אלו כלל דלא יתכן שיאמר אברהם דבשביל זכות בניו העתידים לצאת ממנו ינצל, ועוד על הראשונים אנו מצטערים במה שאמרו רז"ל דבשביל יעקב ניצול אברהם, דלמה לא הספיק לו לאברהם זכות עצמו שמסר נפשו על קדושת ה', והרב מוסיף לנו דבזכות חנניה מישאל ועזריה ניצול אברהם, דלמה הוצרך אברהם לזכות אחרים ולא הספיק לו זכותו. ועוד קשה דאטו בזרעו של אברהם אבינו לא נמצאו גדולים כחנניה מישאל ועזריה שינצל אברהם בזכותם, ולמה הזכיר אלו טפי מאחרים. עוד פירש הרב פירוש אחר, שהכוונה היא שעל ידי שאברהם מסר נפשו מסרו ג"כ בניו נפשם, שדמו לשורש אשר ממנו חוצבו, ע"כ והנה מלבד שגם לפירוש זה קשה כל מה שהקשינו לפירוש הראשון וכמבואר. עוד קשה דאיך יתכן דבשביל שראו חנניה מישאל ועזריה לאברהם שמסר נפשו על קדושת ה' מסרו הם ג"כ נפשם, דתיפוק ליה משום דכתיב ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך, ודרשינן אפי' הוא נוטל את נפשך, וא"כ פשיטא דבלא אברהם נמי היו מוסרים נפשם על קדושת ה'. באופן שלא מצאתי קורת רוח בדברי הרב, והמאמר מצד עצמו אומר דרשוני וחיו

והנראה אצלי שהמלאכים היו נבוכים באותה חקירה שכתבנו למעלה, אם האבות יצאו . מכלל בני נח לגמרי ובגוים לא יתחשבו, או דלמא דלא יצאו מכלל בני נח, מאחר שלא נצטוו מפי ה' במצות והרי הם כדין מי שאינו מצווה ועושה, וכמו הנשים במצות עשה שהזמן גרמא שהן פטורות, ואם רצו מעצמן לקיים המצות אף שיש להן שכר בעשייתן לא בשביל זה יצאו מכלל נשים לכלל אנשים במלתא דאיכא חומרא לנשים מהאנשים, וא"כ האבות ג"כ מאחר שלא נצטוו על המצות לא יצאו מכלל בני נח, וכבר נתבאר לעיל דבני נח לא נצטוו על קדושת ה' אלא דינם הוא אף בע"ז שיעבור ואל יהרג, וכבר נתבאר ג"כ דעת הרמב"ם שכל מי שדינו הוא שיעבור ואל יהרג אם נהרג ולא עבר הוא מתחייב בנפשו. וא"כ אם אברהם לא יצא מכלל בני נח דין הוא שלא ימסור עצמו על קדושת ה' ואם מסר עצמו הרי הוא מתחייב בנפשו, ואינו מהראוי שיעשה לו נס מאחר שחבל בעצמו. וזה אומרו אחות לנו קטנה זה אברהם, שעד שהוא קטן היה מסגל מצות ומעשים טובים, ושדים אין לה לא היניקוהו מצות ומעשים טובים, כלומר שלא היה מצווה