פרשת דרכים לב

רבות, וא"כ מה נשתנו אלו מאלו, ונראה דפליגי באותו מחלוקת שכתבנו לעיל בדרוש ראשון, אם ישראל קודם מתן תורה יצאו מכלל בני נח לגמרי או לא. והנה בפ"ג דברכות אמרינן דרש ר' עוירא אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה כתוב בתורתך אשר לא ישא פנים והלא אתה נושא פנים לישראל דכתיב ישא ה' פניו אליך, אמר להם ולא אשא פנים לישראל שכתבתי להם ואכלת ושבעת וברכת והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה. למדנו מכאן דבברכת כהנים הראנו ה' אהבתו אותנו שהבדילנו מן העמים דלב"נ אינו' נושא פנים ולישראל נושא פנים, ועל זה שאלו מהיכן זכו ישראל לברכת כהנים כלומר מאיזה זמן זכו לגדולה זו שנבדלו מהעמים, ואמרו מאברהם שא"ל ה' כה יהיה זרעך. וכבר נתבאר שויכוחו של אברהם עם ה' הוא שאברהם היה סבור שלא יצא מכלל בני נח ולפיכך נתירא לפי שראה במזלו שלא יהיה לו בן משום דלבני נח אין הקב"ה משנה את המזל. והשיב לו הקב"ה צא מאצטגנינות שלך לפי שיצאת מכלל בני נח ויש לך דין ישראל ואין מזל לישראל נמצא שמאותה שעה שא"ל הקב"ה כה יהיה זרעך הראנו לדעת שיצא מכלל בני נח לגמרי וא"כ מאותה שעה זכו לברכת כהנים דהיינו שהבדילנו משאר העמים ורבנן ס"ל כמ"ד שלא יצאו מכלל בני נח לגמרי עד מתן תורה ומש"ה אמר דלא זכו לברכת כהנים כי אם במתן תורה שאז הובדלו מהעמים לגמרי

ואל זה סובב הולך כוונת רז"ל במדרש וז"ל, ויפן כה וכה נסתכל במה שאמר הקב"ה לאברהם כה יהיה זרעך ויך את המצרי, ע"כ. והדבר קשה דאיך הוא סיבה מה שאמר ה' לאברהם כה יהיה זרעך שיכה את המצרי, ומה שייכות יש לזה עם זה. אלא פירוש הענין כך הוא. שכבר כתבנו לעיל בדרוש ראשון דאיתא במדרש ויפן כה וכה שנמלך במלאכים אם חייב מיתה או לא, ופירש מהר"ש יפה שמשה רבינו חקר בחלקי הסותר כה וכה אם חייב מיתה על הכאתו כעו"א המכה את ישראל שחייב מיתה על הכאתו או שמא אין ישראל בכלל זה עד מתן תורה שאז יצאו מכלל בני נח וזהו כוונת המאמר נסתכל במה שאמר ה' לאברהם כה יהיה זרעך, כלומר שע"י זה הורה ה' לאברהם שיצא מכלל בני נח, ומשום הכי אמר לו צא מאצטגנינות שלך דאין מזל לישראל ומשום הכי ויך את המצרי כדין עו"א שהכה את ישראל דחייב מיתה וכדכתיבנא

ובזה נבא ליישב המאמר הנצב פתח השטר ר' ברכיה פתח אחות לנו קטנה וכו' ויש לדקדק במאמר זה טובא חדא במה שאמר ושדים אין לה לא היניקוהו לא מצות ולא מעשים טובים ופירש מהר"ש יפה שמה שקיים מעצמו קיים ולא מלמוד אב או רב וגם עדיין לא דבר בו רוח ה' כו'. דמה קשר יש לזה עם מה שסיים מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה שפירושו ביום שגזר עליו נמרוד לירד לתוך כבשן האש, דאדרבה מאחר שלא היניקוהו מצות ומעשים טובים שלא קבל אותם מאב או מרב וגם עדיין רוח ה' לא דבר בו ואעפ"י כן קיים מצות ומעשים טובים מעצמו דין הוא שיצילהו ה' מכבשן האש: עוד יש לדקדק במה שאמר מה נעשה לאחותנו ביום שגזר עליו נמרוד' לירד לתוך כבשן האש, ופיר' שם מהר"ש יפה שהם דברים של המלאכים, וקושי מה נעשה הוא מפני שעדיין לא בא לכלל מצות כהוגן כדקאמר ושדים אין לה, ולכן מה נעשה למותו שימלט מאחר שאין לו זכות, והקשה לזה דלא ימנע אם ימסור עצמו על קדושת ה' פשיטא שדי זכות זה כי אין לך זכות גדול מזה, ואם לא ימסור נפשו הרי הוא נצול שלא ישליכנו נמרוד לכבשן. והרב נדחק בזה וכתב דהכי פירושו מה יש לנו לעשות שלא יבא לידי נסיון זה שאנו מפחדים שלא ימסור נפשו, לפי שעדיין אינו מלומד במצות כהוגן ונראה שלא ימסור נפשו והיה ראוי שישים ה' בלב נמרוד שלא יפילנו לכבשן ולא יבא לידי נסיון, עכ"ד והנה מלבד הדוחק שיש בפירוש זה תו קשה. דא"כ מהו זה שהשיב ה' אם חומה היא נבנה עליה ופירש הרב שתשובת ה' היתה כי יש לו להביאו בנסיון ואם ימסור נפשו יצילנו ואם לאו לא תתמיד אהבתו עמו, שהרי לפי דרכו מעולם לא נסתפקו המלאכים שאם