פרשת דרכים לא

לפי שהוא עשה שלא כדין, אלא מה שניצול הוא משום שנסתכל ה' ביעקב שעתיד לצאת ממנו, ומשום הכי הצילו ה' מכבשן האש, וכמו שכתבנו משם מהרימ"ט דהיינו מה שדרשו רז"ל ביעקב אשר פדה את אברהם דמשום יעקב ניצול אברהם מאור כשדים, או דלמא דהלכתא כהרמב"ן דמעת אשר בחר ה' באברהם היה לו דין ישראל גמור ובגוים לא יתחשב וכדין עשה במה שהושלך לכבשן האש בשביל שלא לעבוד ע"ז, שהרי ישראל מוזהרים על קדושת ה', ובהיות אברהם על מבוכה זו אמר לו ה' אל יעלו דברים אלו על לבבך שבעת שירדת לכבשן האש נסתכלתי באש אחר והצלתיך, אלא עמך נדבות ביום חילך עמך הייתי בשעה שנדבקת בשמי לירד לתוך כבשן האש ובשבילך הצלתיך, שכך היא המדה ליראי ה' ולחושבי שמו כדניאל חנניה מישאל ועזריה לפי שאתה יצאת מכלל בני נח לגמרי, וראיה לדברי כי לך טל ילדותך מה טל פורח אף עונותיך פורחים, וכל אותן השנים שעבדת ע"ז עונותיך פורחים, וע"כ הטעם הוא מפני שיצאת מכלל בן נח ובאת לכלל ישראל, וקי"ל דכל שנשתנה דינו ומיתתו פטור, ואם איתא שלא יצאת מכלל בן נח איך עונותיך פורחים, והלא לא נשתנה לא דינך ולא מיתתך. אלא שעדיין היה אברהם יכול לטעון דאין מכאן ראיה כלל, דלעולם דלא יצא מכלל בני נח, ומה שעונותיו פורחים אעפ"י שלא נשתנה לא דינו ולא מיתתו הוא לפי שכך הוא הדין דבדיני שמים אע"פ שלא נשתנה לא דינו ולא מיתתו פטור, וכמו שכתבו רבותינו בעלי התוספות, ולעולם שבדיני אדם חייב שלא נשתנה לא דינו ולא מיתתו ואם כן המבוכה שהיה עומד אברהם אבינו עדיין לא נפשטה, לזה חזר ואמר ומה טל ברכה לעולם אף אתה ברכה לעולם שנאמר ונברכו בך, וא"כ על כרחין אף בדיני אדם אין בך עון אשר חטא, משום דכל מ' שיש בידו חיוב בדיני אדם אף שבדיני שמים פטור מ"מ אין מטיבין לאחרים בשבילו, ואם כן ע"כ שאף בדיני אדם אין בך עון אשר חטא, ואם כן הוא מוכרח שאתה יצאת מכלל בני נח, ומשום הכי אתה פטור אפילו מדיני אדם משום שנשתנה דינך ומיתתך וכיון שיצאת מכלל בן נח א"כ בדין עשית במה שמסרת עצמך על קדושת ה' ואני הצלתיך בשבילך כמשפט לאוהבי ה' ולחושבי שמו ועמך הייתי בשעה שנדבקת בשמי לירד לתוך כבשן האש

ובזה יובן מאי דאמרינן במדרש סדר וישב (פרשה פ"ז סי' י') וז"ל שמעון איש קטרון אומר בזכות יוסף נקרע הים לישראל הה"ד הים ראה וינוס בזכות ויעזוב בגדו בידה וינס, ע"כ. ויש לדקדק דאיך תלה קריעת ים סוף במאי דכתיב ויעזוב בגדו בידה וינס. אך לפי דרכנו יובן שכבר כתבנו לעיל בדרוש ראשון שטענת ס"מ שלא יקרע הים לישראל הוא לפי לא יצאו מכלל בני נח אלא להחמיר עליהם במה שיש קולא מצד היותם בני נח, אבל לעולם שיש להם חומרא דבני נח, ומטעם זה היה רוצה לחייב את ישראל אף שהיו שוגגין ואנוסים וכדכתיבנא, ואם היה הדין כך פשיטא שיוסף לא היה מסכן עצמו אם לא יצא מכלל בני נח כי אם להחמיר, אך כפי סברת יוסף שיצאו מכלל בן נח מכל וכל, ומשום הכי. מסר עצמו על קדושת ה' אם כן בדין הוא שיקרע הים לישראל אף שעבדו ע"ז, לפי שהיו שוגגים ושוגג בישראל פטור. זהו שאמרו הים ראה וינוס שנקרע הים לישראל דמשמע שיצאו מכלל בני נח לגמרי בזכות ויעזוב בגדו בידה וינס, דקיים בעצמו שיצא מכלל בן נח לגמרי ובגוים לא יתחשב ופשיטא דהבאים אחריו בשיטתיה אזלי, ומשום הכי נקרע הים לפניהם לפי שיצאו מכלל בני נח, וע"ז שעבדו היו שוגגים, ושוגג בישראל אינם נענשים עליה כמבואר

ועל פי זה יובן מאי דאמרינן במדרש וז"ל, מהיכן זכו ישראל לברכת כהנים מאברהם דכתיב כה יהיה זרעך וכתיב כה תברכו. ורבנן אמרי ממתן תורה שנאמר כה תאמר אל בני ישראל וכתיב כה תברכו, ע"כ והנה המאמר הזה אומר דרשוני וחיו. דבשביל דרשה דכה כה אמרו דרשה זו. ועוד דלמ"ד ממתן תורה הא כתיב כה יהיה זרעך. ועוד דהרי כמה כה איכא בקראי, כה אמר ה' כחצות הלילה, כה תאמר אליהם, וכאלה