פרשת דרכים ל

טל ולא קאמר בהדיא עונותיך פורחים שמעת מינה תרתי, מ"מ אכתי קשה דמאחר שכל עיקר פחדו של אברהם לא היה אלא מפני אותם שנים שעבד ע"ז ועל זה השיב לו ה' ונחמו מפחדו ואמר לו מה טל זה פורח אף עונותיך פורחים, למאי אצטריך לומר לו עוד ה' מה טל סימן ברכה לעולם אף אתה סימן ברכה לעולם שהרי לא שייך זה למה שיהיה מתפחד אברהם אבינו

אך עם מה שכתבנו יתישב הכל. ונקדים סוגיא אחת בפרק בן סורר ומורה (דף ע"א) א"ר חנינא ב"נ שבירך את ה' ואחר כך נתגייר פטור הואיל ונשתנה דינו נשתנה מיתתו. ופירש רש"י הואיל ונשתנה דינו דאלו מעיקרא נידון בעד אחד ובדיין אחד ובלא התראה ואילו עביד השתא בעי התראה וסנהדרין של כ"ג ועדים ונשתנה מיתתו דכל מיתת בני נח בסייף ואילו עביד השתא בעו למדייניה בסקילה והוא לא איחייב בהא מיתה הלכך פטור. תו אמרינן התם דעו"א שהרג את ישראל או שבא על אשת ישראל ונתגייר דחייב דאף על גב דאשתני דינו דהיינו בעדה ועדים והתראה מ"מ לא אשתני מיתתו דרוצח מעיקרא בסייף והשתא נמי בסייף. הכלל העולה דהיכא דנשתנה דינו ומיתתו פטור, והיכא דלא נשתנה דינו ומיתתו חייב. והנה אין ספק דאליבא דהרמב"ן וכת דעמיה דס"ל דאברהם יצא מכלל בן נח לגמרי ובגוים לא יתחשב, כמו שנתבאר לעיל דרוש ראשון, פשיטא שפטור על מה שעבד ע"ז כל אותם השנים, שהרי נשתנה דינו ומיתתו. אך לדעת חכמי צרפת דסבירא להו דלא יצאו ישראל מכלל בני נח עד שעת מתן תורה פשיטא שחייב אברהם אבינו על כל אותם השנים שעבד ע"ז, שהרי לא נשתנה לא דינו ולא מיתתו, דמעיקרא בן נח הוה והשתא נמי בן נח הוא. וכתבו התוספת ז"ל עלה דהך דרבי חנינא דבן נח שבירך את השם ואחר כך נתגייר דפטור וז"ל, תימה אי הוי מלתא דר' חנינא כתנאי דפליגי בפ' החולץ מפני מה גרים מעונים בזמן הזה מפני שלא קיימו שבע מצות שקבלו עליהם בני נח ורבי יוסי פליג התם ואמר גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ולא מיענשי כלל,, ולפי זה הך סוגיא דהכא דר' חנינא אתיא כרבי יוסי, וחזרו והקשו דהך סוגיא לא אתיא כחד מינייהו משום דאמרינן עשה כן בישראל חייב ואי כרבי יוסי כקטן שנולד דמי, ותירצו ונראה שיש לחלק דכולה שמעתין בדיני אדם והתם בדיני שמים, ע"כ נמצינו למדין מדברי רבותינו בעלי התוספות דלר' יוסי בדיני שמים, דלעולם פטור בן נח על מה שעבר משבע מצות בעודו בגיותו ואפילו היכא דלא נשתנה דינו ומיתתו, אך בדיני אדם יש חילוק ביניהם דהיכא דנשתנה דינו ומיתתו פטור אף מדיני אדם, אך היכא דלא נשתנה דינו ומיתתו נהי דפטור מדיני שמים משום דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי בדיני אדם מיהא חייב, ואמרינן בגמרא פרק כל כתבי אמר ר"ל משום ר' יהודה נשיאה אין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם של תינוקות א"ל רב פפא לאביי דידי ודידך מאי א"ל אינו דומה הבל פה שיש בו חטא להבל פה שאין בו חטא, ע"כ. והקשה מהר"ש יפה דמאי פסקא שהתינוקות אינם חוטאים ואביי ורב פפא חוטאים דקאמרו אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא, ותירץ דאדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא אלא שהתינוקות אע"פ שחוטאים לא נחשב לחטא משום דאין להם עונש על זה וחשיב כאלו לא חטאו, ואע"ג דאמרינן דב"ד של מעלה אינם מענישים פחות מבן עשרים והכא משמע דדוקא משום תינוקות העולם מתקיים, ותירץ דהא לא קשיא דנהי דאינם מענישים בדיני שמים כיון דבדיני אדם מיהו מענישים אין מטיבים לאחרים בשבילם כיון דבדיני אדם מיהו חייב

ובזה נבא לכונת המאמר והנה אברהם נסתפק במחלוקתם של ראשונים דבעלי התוספות והרמב"ן שכתבנו לעיל בדרוש ראשון דלסברת בעלי התוספות שעד שבאו ישראל לסיני לא יצאו מכלל בני נח, אם כן אברהם עשה שלא כדין במה שהושלך לכבשן האש שלא לעבוד ע"ז דהא קי"ל דבן נח אינו מצווה על קדושת ה', ומה שניצול לא היה בשבילו