פרשת דרכים כט

העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו, עד כאן. הרי שכל טענתו של ה' שא"ל צא מאיצטגנינות, שלך היינו משום דאין מזל לישראל והוציאו מכלל בני נח. ובזה נבא לכוונת המאמר וינס ויצא החוצה קפץ בזכות אברהם וכו', שהוקשה לרז"ל דמי התיר ליוסף שיסכן עצמו מאחר שאדונתו היתה מאיימת אותו שאם לא ישמע אליה שתעליל עליו ויהרגנו. וכדאיתא במדרש הביאו מהר"ש יפה שם ובפ' פ"ז סימן ה' יעוי"ש והלא בן נח אינו מצווה על קדושת ה', וליכא למימר שרצה להחמיר על עצמו שהרי כתב הרמב"ם שכל מי שנאמר בו יעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו. לזה השיב שקפץ בשביל אברהם שכתב בו ויוצא אותו החוצה שפירושו שא"ל צא מאיצטגנינות שלך משום דאין מזל לישראל, וכיון שדינו כישראל פשיטא שכל זרעו הבא אחריו יצאו מכלל בני נח ודינם כישראל ומש"ה וינס ויצא החוצה וסיכן בעצמו כדין ישראל שהוא מוזהר בג"ע שיהרג ואל יעבור

ובזה יובן מאמר ה' דאחר שאמר לו כה יהיה זרעך כתיב והאמין בה' ויחשבה לו צדקה. ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים וגו'. ויש לדקדק דמאי שיאטיה דהצלת אור כשדים הכא. אמנם פירוש הענין כך הוא. דהנה מהרימ"ט בדרשותיו סוף פ' תולדות הקשה דמי התיר לו' לאברהם שישליך עצמו לכבשן האש מאחר שבן נח אינו מצווה על קדושת ה' ואם נהרג ולא עבר ה"ז מתחייב בנפשו, והאריך בזה, וכתב שמטעם זה אמרו רז"ל דבשביל יעקב ניצול אברהם כדאיתא בבראשית רבה (פ' ס"ג סי' י"ב) משום דבשביל עצמו לא היה ניצול משום דעשה שלא כדין במה שמסר עצמו על קדושת ה' וכדאי היה לחוב בעצמו. והנה כתיב ויוצא אותו החוצה שפירושו צא מאצטגנינות שלך לפי שאין מזל לישראל, שהורה לו ה' שיצא מכלל בן נח לגמרי, ועל זה כתיב והאמין בה' ויחשבה לו צדקה, כלומר שאברהם חשבה לטובה לדבר הזה שהוציאו ה' מכלל בן נח ודן אותו כישראל לגמרי. ועל זה אמר לו ה' מה נתחדש לך עכשיו שאני הוצאתיך מכלל בן נח והלא אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים, כיון שהוצאתיך מאור כשדים ע"כ הטעם הוא משום שהוצאתיך מכלל בני נח ויש לך דין ישראל שמוזהר על קדושת ה' שאם היה לך דן בן נח פשיטא שאין ה' עושה נס בדבר שעשה שלא כדין

וע"פ זה יובן מאמר רז"ל בב"ר פ' לך לך (פ' ע"ל סי' ט') וז"ל ויאמר ה' אל אברם לך לך ההיד עמך נדבות ביום אילך, עמך הייתי בעת שנדבקת לשמי לירד לתוך כבשן האש כו', לך טל ילדותך לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר תאמר שיש בי עון שהייתי עובד ע"ז כל השנים הללו א"ל הקב"ה לך טל ילדותך מה טל זה פורח אף עונותיך פורחים מה טל זה סימן ברכה לעולם אף אתה סימן ברכה לעולם שנאמר ונברכו בך, ע"כ. ויש לדקדק טובא חדא במאי דקאמר עמך היית בעת שנדבקת לשמי לירד כו' דמאי קמ"ל מילתא דפשיטא היא שכיון שנעשה לו נס שניצול מכבשן האש פשיטא שה' היה עמו עוד יש לדקדק בדרשא זו דלך טל ילדותך שבא לומר דמה טל זה פורח כו' דאם כן דרשא זו דלך טל הוה ליה למימר מעיקרא ובתר הכי קרא דעמך נדבות דהא משעה שנתגייר אברהם והכיר את בוראו עד אור כשדים עבר זמן רב כדאיתא בסדר עולם עוד יש לדקדק במ"ש שהיה אברהם מתפחד ואומר תאמר שיש' בי עון שהייתי עובד ע"ז כל השנים הללו כו' וכי לא ידע אברהם אבינו כי גר שנתגייר כקטן שנולד ולא תזכרנה לו הראשונות אפי' ברך את ה' ועבד ע"ז, וכבר הוקשה גם זה למהר"ש יפה ותירץ דאכתי אברהם לא הוה גמיר דינא, ע"כ. וזה הוא דוחק בעיני שמי שנאמר בו שאפי' הלכות שמחדש ה' בכל יום ויום בב"ד של מעלה שידע אותם אברהם אבינו וכדאיתא בפרשת תולדות יצחק (פ' פ"ד סי' ד') איך לא ידע תיכף ומיד דין פשוט כזה דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי שהוא פשוט אפי' לתינוקות של בית רבן. עוד יש לדקדק במה שסיים המאמר מה טל זה סימן ברכה לעולם אף אתה סימן ברכה לעולם דאף דנימא כדברי מהר"ש יפה דאע"ג דאצטריך דמיון זה דטל לומר מה טל פורח אף עונותיך פורחים מ"מ מדמייתי