פרשת דרכים כח

עבירה ולא נתבעו. והוקשה לו לרש"י הקושיא עצמה שהקשינו בדברי המדרש דהא אצטריך ותחיין לגופיה ומש"ה אמר שהכרח התלמוד הוא דהול"ל ולא המיתו ומדכתיב ותחיין משמע שהיו מסייעות להחיותן. ורש"י בפי' התורה כתב בסתם ותחיין את הילדים מספקות להם מזון ולא פירש מהיכא מפיק לה, ואפשר דמיתורא דקרא מפיק לה לפי שרש"י לא הביא הדרשה האחרת דהיינו שתבען, וא"כ אייתר ליה קרא דותחיין לומר שהיו מספקות להם מזון. ותמהני מהרא"ם שהביא דברי רש"י דפ"ק דסוטה וכתב עליו, וקשה בעיני מאד מאי דהול"ל ולא המיתו דקאמר הרי כבר כתיב ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ומה היה צריך לכתוב עוד ולא המיתו את הילדים, ושמא י"ל דהאי דהול"ל ולא המיתו דקאמר היינו ולא עשו דקרא שפירושו ולא המיתו וכאילו אמר הול"ל ולא עשו מאי ותחיין, ע"כ. והנה מלבד שדבריו הם קשים לשמוע בפשט דברי רש"י, דא"כ לא הו"ל לרש"י למימר דהוה ליה למכתב שהרי כבר כתוב ולא עשו והכי הול"ל דלא הול"ל אלא ולא המיתו זאת ועוד אחרת דקושיא מעיקרא ליתא, וכדכתיבנא דקרא דולא עשו אצטריך לדרשא אחריתי, וא"כ שפיר דייק רש"י דהול"ל ולא המיתו, באופן שדברי רש"י שבסוגיא הם מדוקדקים, אך דברי המדרש דקאמר וכי מאחר שלא עשו כו' אין אנו יודעים שקיימו את הילדים קשים הם כדכתיבנא

אמנם ע"פ האמור בענין דאע"ג דבן נא אינו מצווה על קדושת ה' מכל מקום לענין ש"ד דינו כישראל גמור ויהרג ואל יהרוג את אחרים כמו שכתבנו אתיא שפיר והכי פירושו. וכי מאחר שלא עשו כאשר דבר אליהן דהיינו שתבען להזדווג להם ולא קבלו דבזה אם היו רוצות לקבל ולהזדווג לא היה להם מקום פטור בטענה דהן לא יצאו מכלל בני נח ובן נח אינו מצווה על קדושת ה' ואפ"ה החמירו על עצמן ורצו לקדש את ה' איני יודע שותחיין את הילדים, דהא בש"ד אפילו בן נח מוזהר, וא"כ פשיטא שימסרו עצמן להריגה ולא ימיתו הילדים, ותירצו אלא יש קלס בתוך קלס לא דיין שלא קיימו את דבריו אלא שהיו מספקות להם מים ומזון. ובלכתך בדרך צדקה (דרוש י"ג) ראה תראה מ"ש בכוונת התוס' לפי שיטת ח"ל יעוי"ש

ובזה יובן מאמר רז"ל סדר וישב (פ' פ"ז סימן י') וז"ל, ויצא החוצה קפץ בזכות אברהם כמד"א ויוצא אותו החוצה, ע"כ. וכתב מהר"ש יפה דהכונה שאע"פ שסיכן בעצמו שאדונתו היתה משטמת אותו שאם לא ישמע לה שתעליל עליו ויהרג כדאמרינן במדרש מ"מ סמך שינצל בזכות אברהם, עכ"ד. והנה אמת ויציב שזכותו של אברהם גדול במאד והיא שעמדה לאבותינו ולנו. אך הדבר קשה למה ייחסו זכותו של אברהם במאי דכתיב ויוצא אותו החוצה היה להם ליחסו במה שעמד בעשרה נסיונות. והנה רז"ל דרשו ויוצא אותו החוצה א"ל צא מאצטגנינות שלך לפי שא"ל אברהם רואה אני באצטגנינות שלי שאין לי בן וכו'. ויש לדקדק דאיך אברהם אבינו נתירא מהמזל וכי לא ידע שמי שברא . שמים וארץ מאפס המוחלט הוא יכול לשנות את המזל

אך לפי דרכנו נאמר בהקדים מ"ש בגמרא בשלהי שבת א"ר יוחנן מנין שאין מזל לישראל שנאמר כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגוים מהמה גוים יחתו ולא ישראל, ע"כ. הרי דיש חילוק בין ישראל לעו"א דישראל אינם תחת המזל ועו"א הם תחת המזל וכעובדא דשמואל ואבלט דאמר ליה שמואל לאבלט אי בר ישראל הוא אזיל ואתי והנה אברהם היה סבור שלא יצא מכלל בני נח ולפיכך נהירא לפי שראה במזלו שלא היה לו בן והשיב לו הקב"ה צא מאיצטגנינות שלך לפי שאתה יצאת מכלל בני נח ויש לך דין ישראל ואין מזל לישראל, וכדאמרינן התם אמר ר"י אמר רב מנין שאין מזל לישראל שנאמר ויוצא אותו החוצה אמר אברהם לפני הקב"ה רבש"ע נסתכלתי באיצטגנינות שלי ואיני ראוי להוליד בן א"ל צא מאיצטגנינות שלך שאין מזל לישראל מאי דעתך דקאי צדק במערב מהדרנא ומוקמינא ליה במזרח והיינו דכתיב מי