פרשת דרכים כה

מהאיסורין כדי שיתרפא אשמועינן קרא דוחי בהם דיעבור ולא ימות אבל שיביא אדם עצמו לידי סכנה כדי לקיים מצות ה' בהא לא אצטריך קרא דמהיכא תיתי שיביא עצמו לידי סכנה כדי לקיים מצוה אחת והלא מקרא מלא דבר הכתוב ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש ומאי חזית דכדי לקיים מצוה אחת יעבור על דברי תורה בקום עשה, וא"כ אף דנימא דבבני נח לא אמרינן וחי בהם ולא שימות בהם אלא ימות ואל יעבור הוא דוקא כשקדמה הסכנה שאין מתרפאין בשום דבר איסור אבל להביא עצמו לידי סכנה כדי לקיים אחת מהמצות פשיטא דלא, וא"כ איך יעלה על הדעת דכדי לקיים מצות מילה יביא התינוק לידי סכנה. וגם זה בעיני קושיא אלימתא וצ"ע

עוד ראיתי להרב ז"ל שתירץ לקושייתו וז"ל, ושמא י"ל דהאי קולא קולא דאתי לידי חומרא היא, שיותר טוב לבטל מצוה אחת במקום סכנה שיקיים כל המצות ממה שיקוים מצוה אחת ויבטל כל המצות, עכ"ל. והנה שותיה דמר לא ידענא שאם כוונתו היא לומר דגם בבני נח שלא נאמר וחי בהם מ"מ חשיב חומרא אם נאמר בהם יעבור ואל יהרג משום דיותר טוב לבטל מצוה אחת במקום סכנה ויקוים כל המצות ממה שיקיום מצוה אחת ויבטל כל המצות. א"כ תיקשי דלמאי אצטריך קרא דוחי בהם גבי ישראל דהא לדידיה חידוש הוא שחידשה תורה בסיני ואשמועינן וחי בהם גבי ישראל והלא לדידיה מילתא דפשיטא היא דאזלינן לחומרא. ואם כוונתו לומר דלעולם חידוש הוא שחידשה תורה בסיני וחי בהם ומ"מ מה שמשה רבינו רצה לקיים מצוה זו דוחי בהם קודם שניתנה לא חשיב קולא אלא חומרא. זה לא יתכן דהא ודאי אם נאמר דגבי בן נח לא נאמר וחי בהם אלא ימות ואל יעבור פשיטא שאם עבר נענש דומיא דלדידן דהיכא דקיי"ל דיהרג ואל יעבור אם עבר ולא נהרג נענש, וא"כ עדיין קושיית הרב במקומה עומדת דמי התיר לו למשה לעבור על מצות עשה דמילה משום סכנת הולד. וגדולה מזו ראיתי להרב בעל תה"ד סי' קצ"ט דהיכא דאיכא פלוגתא אי יעבור ואל יהרג או יהרג ואל יעבור דאע"ג דבכולא תלמודא קיי"ל ספק נפשות להקל אפשר דהכא שלא הקפידה תורה על איבוד נפשות מישראל ואמרה מסור עצמך על קדוש ה' לא ילפינן לה משום ספיקא, ע"כ. סוף דבר שדברי הרא"ם ז"ל נעלמו ממני וצריכים אצלי תלמוד

ודע דמשמע לי דהא דאמרינן דבן נח אינו מצווה על קדושת ה' היינו דוקא בע"ז וג"ע אבל בש"ד יהרג ואל יהרוג, וטעמא דמילתא משום דבע"ז וג"ע מה שישראל מוזהרין הוא משום דגלי בהו קרא, בע"ז כתיב ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ודרשינן אפי' הוא נוטל את נפשך, וג"ע דכתיב כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה מקיש רוצח לנערה המאורסה מה רוצח יהרג ואל יעבור אף נערה המאורסה וכו' הרי דאצטריך קרא לתרווייהו ללמדנו דישראל מוזהרים באלו לקדש את ה', ואם כן איכא למימר דבבן נח דלא גלי קרא בהו איכא למימר דלא הוזהרו על קדוש ה'. אבל ש"ד דלאו מקרא נפקא אלא מסברא דמאי חזית דדמא דידך סומק טפי אימא דדמא דחברך סומק טפי בסברא זו מהיכא תיתי דיש חילוק בין ישראל לבן נח. ויש סעד לחילוק זה ממ"ש הרא"ם פ' וישלח על מ"ש רש"י ויצר לו שמא יהרוג את אחרים וז"ל, וא"ת והלא עשו גברא אלמא הוה ושמא הביאם בע"כ, ותיר' דאפ"ה לא היה להם לשמוע לו שהרי נמנו וגמרו דבע"ז וג"ע וש"ד יהרג ואל יעבור, ודברי הרב תמוהים שהרי בן נח אינו מצווה על קדושת ה' ואפי' בע"ז יעבור ואל יהרג. ולפי מה שכתבנו ניחא דש"ד שאני משום דסברא הוא דמאי חזית כו' ואפי' בבן נח יהרג ואל יהרוג. הן אמת דמהר"ש יפה ז"ל בסדר לך לך (פ' מ"ד סי' ה') ד"ה שהיה כתב וז"ל, דאע"ג דמסברא נפקא דמאי חזית כו' וכיון דבני נח לא נצטוו למסור עצמם על ע"ז וג"ע כי לישראל נתחדש זה מקראי מסתמא גם על ש"ד לא נצטוו למסור נפשם, ע"כ. ומ"מ הסברא שכתבנו נראה בעיני ומה גם שיש לו סימנים בדברי הרא"ם כמכר: