פרשת דרכים כד

אצילנו ונבנה אותו בעולם כו'. אמר לפניו רבון העולמים אני חומה מעמיד אני דברים כחומה, ושדי כמגדלות זה חנניה מישאל ועזריה, ע"כ

בריש כל מראי"ן אציגה נא סוגית הש"ס ס"פ בן סורר וזה פריה. בעו מיניה מרבי אמי בן נח מצווה על קדושת ה' או אין מצווה על קדושת ה' וכו' מאי הוי עלה א"ר אדא בר אהבה אמרי בי רב כתיב לדבר הזה יסלח ה' לעבדך בבוא אדוני בית רמון והוא נשען על ידי בהשתחויתי וגו' וכתיב ויאמר לו לך לשלום ואם איתא לימא ליה הא בצנעא הא בפרהסיא, ע"כ. זו היא גרסת התוס' והרמב"ם ז"ל דס"ל דנפשטה האיבעיא דבן נח אינו מצווה על קדושת ה' ואם אנסוהו לעבוד ע"ז יעבור ואל יהרג. וראיתי להרא"ם בפרשת שמות אהא דאמרינן אמול ואצא סכנה היא לולד שכתב אך קשה האיך התיר לעבור על מצות עשה דמילה משום סכנת הולד והלא עדין לא ניתנה תורה דכתיב בה וחי בהם וכו', וכבר הבאתי דבריו לעיל בדרוש ראשון יעוי"ש. וזאת אומרת שדברי הרב הללו לדעתי הם מתמיהים. דנראה דס"ל דהאי דכתב רחמנא וחי בהם ולא שימות בהם חדוש הוא שחדשה תורה בישראל אבל בבני נח לא אמרינן וחי בהם אלא ימות ולא יעבור על שום מצוה דשבע מצות דידהו, ותימה הוא בעיני דהא דקיי"ל דבמקום סכנה דוחה את כל המצות חוץ מע"ז וג"ע וש"ד נפקא לן מדאזהר רחמנא שאם אנסוהו על אחת מכל מצות ה' דיעבור ואל יהרג חוץ מאלו ומשם למדו גבי חולי גם כן דבכל מתרפאין חוץ מג' אלו כדאיתא בפרק יום הכפורים (דף פ"ב) ובפרק כל שעה (דף כה), וכ"כ הרמב"ם בפ"ה מהלכות יסודי התורה דין ו' כענין שאמרו באונסין כך אמרו בחלאים. וזה מבואר שדין אחד לשניהם, וא"כ בבני נח דקי"ל דאפי' בג' עבירות החמורות יעבור ואל יהרג מהיכא תיתי שיהא מוזהר בן נח לבא לידי סכנה כדי לקיים שבע מצות דידהו, ולדידי חזי לי דבן נח מתרפא אפי' בעז וג"ע כיון שאם אנסוהו לעבור עליהם הדת נתונה דיעבור ואל יהרג ה"ה גבי חולי. והא דכתיב וחי בהם לא לחידושא אתא קרא לישראל אלא כמו שכתבו התוס' בפרק בן סורר (דף ע"ד) דאצטריך וחי בהם כי היכא דלא נילף שאר מצות מרוצח ונערה המאורסה דאפי' בצנעא יהרג ואל יעבור ע"כ, ומוכרח הוא לומר כן דאלת"ה תקשי מאי בעו בגמ' אי בן נח מצווה על קדושת ה' או לא והלא וחי בהם בישראל כתיב וכמו שהקשו התוס' שם. אלא ודאי דוחי בהם אצטריך דלא נילף שאר מצות מרוצח ונערה המאורסה וא"כ גבי בן נח דאפי' באלו קיי"ל דיעבור ואל יהרג פשיטא דלא הותר לו במקום סכנה לקיים שום מצוה והרי זה עובר משום ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש וא"כ שפיר עבד משה רבינו לדחות המילה משום סכנת הולד, ואף לפי גירסת התוס' ורש"י דס"ל דלא נפשטה האיבעיא וגרסי הא בצנעא הא בפרהסיא דההיא דנעמן שאמר לאלישע לדבר הזה יסלח והשיב לו אלישע לך לשלום הוא משום דהיה בצנעא דלא היו ישראל בבית רמון שהוא משתחוה שם אבל בפרהסיא אפשר דאף בן נח הוא מצווה בקדושת ה'. אכתי קשה דהתם גבי משה בצנעא הוה דלא הוו ישראל עמו.. זאת ועוד אחרת דלא נאמרו חלוקים אלו דבצנעא לפרהסיא אלא גבי אונסין אבל גבי חלאים לא נאמר חילוק זה וזה פשוט. והרי לדידן דקי"ל דבפרהסיא אף בשאר מצות יהרג ואל יעבור גבי חלאים אין חלוק בין צנעא לפרהסיא אלא בכל מתרפאין חוץ מע"ז וג"ע וש"ד

עוד אני צווח על דברי הרא"ם דהן לו יהי דקרא דוחי בהם חידוש הוא שחדשה תורה גבי ישראל ובבני נח ימות ואל יעבור זהו דוקא בגוף אחד כגון שאם היה מסוכן והוצרך לעבור על אחת משבע מצות דידהו אמרינן דימות ולא יעבור אבל כדי לקיים הוא המצוה שיביא לאחר לידי סכנה זו לא שמענו. וא"כ הכא גבי משה שהוא היה מוזהר למול והתינוק לאו בר מצוה הוא איך יתכן שנאמר שבשביל שיקיים מצות מילה שיביא התינוק לידי סכנה. עוד אני תמיה דהא דאצטריך וחי בהם הוא דוקא כשקדמה הסכנה וצריך להתרפאות באחד מאסורי תורה דהוה ס"ד שלא יעבור בקום עשה לאכול אחד