פרשת דרכים כב

הכי היו עומדין ומחבטין לבנימין על כתפיו ואומרים לו אי גנבא בר גנבתא כו'. ויש לדקדק דמה טעם היה מחבטין על כתפיו היה להם להכותו בידיו או ברגליו כמשפט, ואי מקרה היה לאיזה תכלית למדו אותנו רז"ל שהמכות שהכו השבטים לבנימין היו על כתפיו ונראה דזה יובן עם מה שאמרו בב"ר סדר ויחי (פ' נ"ע סי' א') למה תרצדון הרים גבנונים ר"ע פתר קרא בשבטים בשעה שאמר שלמה לבנות בית המקדש היו השבטים רצים ומדיינים אלו עם אלו זה אומר בתחומי יבנה וזה אומר בתחומי יבנה א"ל הקב"ה שבטים למה תרצדון כלכם שבטים כלכם צדיקים אלא גבנונים מהו גבנונים גנבים כלכם הייתם שותפים במכירתו של יוסף אבל בנימין שלא נשתתף במכירתו של יוסף יבנה בתחומו הה"ד ההר חמד אלהים לשבתו. וכתב שם מהר"ש יפה שהטעם שנדחה יוסף אף שלא היה בו עון אשר חטא שהוא היה הנמכר, דמאחר שנדחו השבטים מפני מכירת יוסף אינו נכון שיזכה יוסף בדבר לפי שנענשו על ידו יעוי"ש. והנה ידוע הוא דמה שזכה בנימין שיבנה בית המקדש בתחומו הוא מברכתו של משה שאמר ובין כתפיו שכן שפירשו שיבנה בית המקדש בתחומו, וכמו שדרשו רז"ל. וזהו כוונת המאמר דבשעה שנמצא הגביע באמתחת בנימין: התחילו השבטים והיו מחבטין לבנימין על כתפיו, כלומר כתפים אלו מפני מה זכו לבנות בית המקדש בחלקך ולא בחלקנו משום דאנחנו חייבים במכירתו של יוסף ואתה לא נשתתפת עמנו לפיכך זכית שיבנה בית המקדש בחלקך. לפיכך היו מחבטין על כתפיו ואומרים לו אי גנבא בר גנבתא. כלומר הלא גם בך נמצא עון גניבה מפני מה יבנה בית המקדש בחלקך ר.. מאחר שאתה גנבא בר גנבתא

ובזה נבא לבאור המאמר אמר להם גברא דיוסף יש כאן כו', ופי' שם מהר"ש יפה דהכוונה היא היש כאן אדוני יוסף אשר מכרתם אותו היש כאן שעירים ששחטתם וטבלתם כתונתו בדמו ואיך אתם מחרפים אותי, ע"כ. ויש לדקדק דמה טענה היא זו של בנימין, דבשלמא השבטים עשו מה שעשו בשביל מה שהיה מביא דבתם רעה אל אביהם אבל בנימין אין לו תשובה כלל דמאחר שהטיב עמו המושל כדכתיב ותרב משאת בנימין ממשאות כולם חמש ידות איך מלאו לבו לגנוב הגביע, ועוד מה הוא זה שרצה בנימין לחרף אותם בשעורים לא היה לו להזכיר אלא עיקר המכירה, גם מה שסיים המדרש אתמהא לא ידעתי אם הם דברי בנימין או דברי בעל האגדה, ולכל הצדדים יש לדקדק דמה תימה יש כאן. ונראה דהכונה היא דכבר נתבאר לעיל דמחלוקת השבטים עם יוסף הוא דיוסף היה אומר שאחיו היו אוכלים אבר מן החי', וח"ו שהשבטים נחשדו על כך אלא מה שהיו אוכלים היה מפרכסת קודם שתצא נפשה, וכמו שכתב הרא"ם, ומפרכסת הדין הוא דלישראל שרי ולב"נ אסור והשבטים היו סבורים שיצאו מכלל בני נח לגמרי והרי הם כישראל גמור ומשום הכי היו אוכלים מפרכסת דשרי לישראל, ויוסף היה סבור דלא יצאו מכלל בני נח כי אם להחמיר ומשום הכי אמר שהיו אוכלים אבר מן החי כיון דלב"נ אסור דלדידהו במיתה תליא מילתא, וכמו שנתבאר כל זה לעיל, ומשום הכי וישנאו אותו ומכרו אותו לפי שפגם בכבודם שלא יצאו מכלל בני נח ואין להם דין ישראל גמור ובסדר וישב (פרשה פ"ד סי' ז') אמרינן אמר לו הקב"ה אתה אמרת חשודין בניך על אבר מן החי חייך אפי' בשעת הקלקלה אינם אלא שוחטים וישחטו שעיר עזים, הרי שההוראה איך לא צדק יוסף בדבה שהיה מביא שהיו אוכלין אבר מן החי אלא שהשבטים צדקו בדבריהם הוא מה ששחטו שעיר עזים והנה מצינו שהשבטים אמרו לאשר על הבית אשר ימצא אתו מעבדיך ומת וגם אנחנו נהיה לאדוני לעבדים ויוסף השיבם ויאמר גם עתה כדבריכם כן הוא אשר ימצא אתו הוא יהיה לי עבד ואתם עלו לשלום. ובפרשה צ"ב סי' ח' הביא מהר"ש יפה בשם המדרש גם עתה כדבריהם כן הוא והלא לא השיבם כן א"ר אידי אמר להם יפה אמרתם וכך הוא הדין עשרה בני אדם שנמצא ביד אחד מהם גנבה הוא נהרג והשאר ניתנים בסירה שיאמר להם אלולא שקבלתם