פרשת דרכים ריג

יקשה שמתה בדרך וקברתיה בדרך ולא הולכתיה לעיר דלא מיבעיא שלא הולכתיה לחברון אלא אפי' לעיר שלא היה טורח כל כך לא הולכתיה, ועל כרחין יש לך להודות שעל פי הדבור עשיתי כל זה כדי שתהא עזרא לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן ובטעם זה יתורץ הכל מה שלא נקברה עמי וגם שקברתיה בדרך. באופן שאפשר ליישב קשר הפסוקים לפי שיטת רז"ל

אך כפי דרכנו ניישב קשר הפסוקים באופן אחר, דיעקב נתן הבכורה ליוסף כדכתיב אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי, היינו הבכורה שהיתה לראובן וכדאיתא בפרק יש נוחלין. אלא שהוקשה ליוסף מה שהקשו המפרשים ז"ל שכתבנו דאמאי ניתן מתן שכרה של רחל מהצניעות שהיה בה מנכסי השבטים היה לה לקבל שכרה ממקום אחר. לזה השיב לו יעקב דהא לא קשיא ולא מידי לפי שאני בבואי מפדן מתה עלי רחל בארץ כנען ואקברה שם בדרך אפרת ולא הולכתיה אפילו לבית לחם להכניסה לארץ ועל פי הדבור קברתיה שם שתהא עזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן ויהיו עוברים דרך שם ורחל עומדת על קברה ובוכה ומבקשת רחמים עליהם שנאמר קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה והקב"ה משיבה יש שכר לפעולתך ושבו בנים לגבולם. ובאיזו טענה באה לפני הקב"ה בטענה שמסרה הסימנים ללאה ולא נתקנאה בה. נמצא דבצניעות זה שהיה ברחל נמשך תועלת לכל השבטים. וא"כ מן הדין שתטול שכרה של צניעות זה מנכסי השבטים. ויעקב אגב שרצה לתת טעם למה ניתן מתן שכרה של רחל מנכסי השבטים התנצל ג"כ שלא יהיה בלבו של יוסף תלונה על יעקב אביו שהוא מטריח אותו לקוברו בחברון ולא כן עשה לאמו לפי שע"פ הדבור קברה שם וכמו שפירש"י ז"ל

והנה כי היכי דע"י רחל אמנו נמשך לנו תועלת לעתיד לבא כי רחל מבכה על בניה והקב"ה שומע בקולה ה"נ ע"י יוסף בנה כי הוא יסוד הבנין אשר הבית נכון עליו וצדיק יסוד עולם. וכדאמרינן בתנחומא הביאו מהר"ש יפה בסדר ויצא (פע"ג סי' ה') וז"ל אמר רשב"ן מסורת הוא בידינו שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל, למה שאם באים השבטים לדין עם עשו לומר לו למה רדפת את אחיך הוא אומר להם למה רדפתם את יוסף אחיכם ואינכם מעולים ממני, וכיון שהוא בא אצל יוסף אומר לו למה רדפת את אחיך ואינו יכול להשיבו אם תאמר שעשה לך רעה אף אחי שלמו לי רעה ואני שלמתי להם טובה מיד הוא שותק, ועליו הכתוב אומר הנה היו כקש אש שרפתם ולא יצילו את נפשם מיד להבה, הנה היו כקש זה עשו שנאמר ובית עשו לקש אש שרפתם זה יעקב שנאמר והיה בית יעקב אש לא יצילו את נפשם מיד להבה זה יוסף שנאמר ובית יוסף להבה, זה כתוב בו נער שנאמר והוא נער וזה כתוב בו קטן שנאמר הנה קטן נתתיך, יבא זה ויפול ביד זה. ע"כ

ובזה יובן מרז"ל במדרש וז"ל לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו, והשב זה יוסף ישיב זה עשו ע"כ. ויש להקשות מאן דכר שמיה דעשו הכא. אמנם על פי דברי התנחומא הנזכר הדברים כפשטן, לפי שכל טענותינו עם עשו במה שהרע ליעקב הוא שאף במונח שיעקב עשה לו רעה הרי יוסף שאף שאחיו שלמו לו רעה והוא גמל אותם טובה, וז"ש השב זה יוסף ישיב זה עשו שאם יוסף ישיב לנו רעה אין לנו טענה במה שרדף עשו את אחיו כיון שאחיו עשה עמו רעה דומיא דיוסף שגמל לאחיו רעה בשביל שעשו עמו רעה, מש"ה היו חוששים לו ישטמנו יוסף

סמוך לחתימה לסיים בכי טוב אפרש מאמר הנביא ישעיה, ההוא אמר, וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד. ויש לדקדק בסיפיה דקרא דונגד זקניו כבוד מה שייכות לו עם הקודם: ונראה שהדברים נמשכים עם מאי דאמרי' בפסחים (דף ס"ח) רב חסדא רמי כתיב וחפרה הלבנה ובושה החמה וכתיב והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים וגו', לא קשיא כאן במחנה צדיקים כאן במחנה שכינה. ופירש"י במחנה שכינה וחפרה מזיו השכינה. ואמרי' בפ"ק דבתרא (דף י') א"ר אבהו שאלו את שלמה איזהו בן העוה"ב כל שכנגד זקניו כבוד, וזהו כונת הכתוב וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים כלומר מחמת זיו השכינה שהיה בהר ציון וירושלים וחפרה הלבנה ובושה החמה אך נגד זקניו דהיינו במחנה צדיקים אז