פרשת דרכים ריא

מ"מ צריכין אנו לתירוץ התוס' דהא אנן קי"ל דהיכא דאיכא מלקות אין אדם לוקה ומשלם, ואילו הרמב"ם (בפ"א מהלכות מעילה) כתב כל המועל בזדון לוקה ומשלם מה שפגם מן הקדש בראשו הרי דגבי הקדש ס"ל להרמב"ם דאדם לוקה ומשלם

עוד הקשו התוס' אליבא דר' נחוניא מאוכל תרומה דחייב הכתוב קרן וחומש כדכתיב ואיש כי יאכל קדש ויסף חמישיתו עליו. ותירצו דגזרת הכתוב היא גבי תרומה דלא אמרינן קם ליה בדרבה מניה. נמצינו למדין דאף לר' נחוניא דהיה עושה את יום הכפורים כשבת קדש ותרומה נשתנה דינם מכל התורה דבכל התורה קי"ל אין אדם מת ומשלם ובהני גזרת הכתוב הוא דאדם מת ומשלם. והנה מצינו בכמה מקומות שפירוש אשם הוא הקרן וכדכתיב והשיב את אשמו בראשו, וכן האשם המושב אמרינן בפרק הגוזל עצים (דף ק"י) שהוא הקרן וכן ונתן לאשר אשם לו פירושו למי שהוא חייב. וכבר נתבאר לעיל שה' הבטיחם לישראל שכל מה שלקחו העו"ג ממנו עתידין לשלם קרן וחומש מלבד מה שיעניש אותם ה' על מה שצערו אותנו. ואפשר שיהיה עולה בדעתם של ישראל דהא תינח אם הלכה כרבנן דבמיתה בידי שמים לא אמרינן קם ליה בדרבה מניה אך אם הלכה כר' נחוניא שהיה עושה את יום הכפורים כשבת איך יתכן שישלמו העכו"ם מה שלקחו ממנו וגם שיענשו בידי שמים

לזה בא הכתוב לצאת ידי חובתם של ישראל אפילו אליבא דר' נחוניא ואמר קדש ישראל לה' ראשית תבואתו ואין אתם מודים דאפילו לר' נחוניא בהני תרתי דהם קדש ותרומה אדם מת ומשלם וא"כ כיון שאתם נקראים קדש ותרומה אליבא דכ"ע כל אוכליו יאשמו דהיינו שישלמו מה שאכלו ורעה תבא עליהם שיענשו בידי שמים ולא אמרינן קם ליה בדרבה מניה כי עם ה' אלה בחר לו יה ישראל לסגולתו וינחם על הרעה אשר דבר לעשות לעמו כדבר האמור במאמר הפונה קדים מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה ואמר בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומם

ובזה יובן מאי דאמרינן בפרק יש נוחלין בעא מיניה ר' חלבו מרבי שמואל בר נחמני מה ראה יעקב שנטל בכורה מראובן ונתנה ליוסף. והקשו מה ראה ובחללו יצועי אביו כתיב, אלא מה ראה שנתנה ליוסף, אמר לו אמשול לך משל למה הדבר דומה לבעל הבית שגדל יתום בתוך ביתו לימים העשיר אותו היתום ואמר אהנהו לבעל הבית מנכסי. ופי' רשב"ם ז"ל בעל הבית זה יוסף יתום זה יעקב דכתיב ויכלכל את אביו לסוף העשיר יעקב שבאת לידו בכורת ראובן ע"י שבלבל יצועי אביו והיה יכול ליתנה לכל מי שירצה נתנה ליוסף. והקשו בגמרא ואי לא דחטא ראובן לא הוה מהני ליה ליוסף כלומר מה נתן יעקב ליוסף שהרי מחלק שאר אחיו נתן לו אבל משלו לא נתן לו כלום דמשלו היה לו לההנותו ולא משל אחרים. ותירצו דר' יונתן אמר ראויה היתה בכורה לצאת מרחל דכתיב אלה תולדות יעקב יוסף אלא שקדמתה לאה ברחמים דכתיב וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ומתוך צניעות שהיתה ברחל החזירה הקב"ה לה, מאי צניעותא דרחל שמסרה הסימנים שמסר לה יעקב לרחל מסרתם רחל ללאה כי היכי דלא ליכסופי לאה ע"כ. ודקדקו המפרשים ז"ל במאמר זה דכי היכי דמעיקרא כשהיינו סבורים שמה שנתן יעקב הבכורה ליוסף היה בשביל שכלכל את אביו הקשו דהיה לו ליעקב ליתן משלו ולא משל אחרים דהא משחטא ראובן זכו כל שאר אחיו בחלק הבכורה, גם לפי המסקנא דמה שזכה יוסף היה בשביל צניעות רחל שמסרה הסימנים ללאה תיקשי נמי דאמאי ניתן לרחל מתן שכרה של צניעות שהיה מנכסי השבטים שזכו בבכורה מאז משחלל ראובן יצועי אביו, היה מן הראוי שינתן לה מתן שכרה ממקום אחר ולא מנכסי השבטים שלא חטאו. ותירוצים הרבה נאמרו בזה

והנראה אצלי ליישב עם הדבר האמור בדברי רז"ל במאמר הקודם שרחל היתה סיבה שנתגלגלו רחמיו של הקב"ה ואמר לה בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומם ולפי זה בשלמא לפי הס"ד דמה שזכה יוסף בבכורה היה בשביל מה שכלכל את יעקב הקשו בגמרא דלא היה לו ליעקב לתת משל אחרים בשביל מה שזן אותו אלא משלו היה לו ליתן. אבל לפי המסקנא דמה שזכה יוסף הוא בשביל צניעות רחל ובשביל צניעות זה נמשך תועלת