פרשת דרכים רי

במלאכה לא מסר לזכר אלא ד' נקבות ולחמור שהולך בדרך רחוקה שתי נקבות לזכר ולגמלים שהולכים דרך יותר רחוקה נקבה אחת לזכר עכ"ד. שאין דרך לשולחי מנחה לדקדק באלו הדברים, ושיעורים אלו אדם עושה אותם בשלו. ותירץ הרב ז"ל דהכל הוא דבר אחד ובא זה ולמד על זה דאין הכונה שיביאו למלך המשיח עזים מאתים ותישים עשרים אלא כההיא דאמרינן בפ"ג דתעניות (דף כ"ה) מעשה ועבר אדם אחד על פתח ביתו של ר' חנינא בן דוסא והניח שם תרנגולין כו' והרבו ביצים ותרנגולים כו' ומכרן וקנה בדמיהם עזים כו' ובא אותו אדם ונתן לו ר' חנינא את העזים והן הן עזי דאייתו דובי בקרנייהו ע"כ. הכא נמי אותה מנחה שהביא יעקב אבינו לעשו הם וולדותיהן וולדות ולדותיהן עד סוף כל העולם עתידין העו"ג להביא למלך המשיח. ולפיכך יעקב אבינו כששלח המנחה לעשו שלחה באותו סדר כאדם העושה בשלו לפי שכבר ידע שכל אותה המנחה הם וולדותיהן וולדות ולדותיהן עד סוף כל העולם עתידין להחזירן למלך המשיח. אלו דבריו ז"ל

והנה אין ספק גם כן דזה שהבטיחנו הכתוב דכל מה שגזלו וחמסו העו"ג ממנו שעתידין לשלם אין הכונה שישלמו דוקא מה שגזלו וחמסו דזה מלתא דפשיטא היא דמהיכא תיתי שלא ישלמו מה שלקחו ממנו בגזל ובחמס, אלא הכונה היא שישלמו מה שלקחו ממנו הם ופירותיהם ופירות פירותיהם עד סוף העולם, ודבר זה היא הבטחה גדולה דאפילו אבנט אינו שלהם. אלא שהיה עולה על הדעת דאין לשלם אלא אם הרויחו ועשו פירות במה שלקחו ממנו אך אם לא עשו פירות אינם משלמים אלא קרן בלבד, אך תנן במציעא (דף ק"ד) המקבל שדה מחבירו והובירה שמין אותה כמה היא ראויה לעשות ונותן לו שכך כותב לו אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא ע"כ. וכתבו גדולי המורים ואע"פ שלא כתב לו ממש לשון זה הוי דינו כמו שכתב, דכתנאי ב"ד דמי, ע"כ

וזהו כונת הכתוב דבתחלה אמר האלף לך שלמה דהכונה היא קרן ופירות ופירי פירות וכמ"ש, ואף אם לא נעשו פירות מ"מ הם משלמין דשמין להם כמה פירות היה ראוים לעשות ונותנים. וז"ש היושבת בגנים נשאל לחברים שהם הת"ח מקשיבים לקולך השמיעיני מה הדין ביושבת בגנים והובירה וכי היכי דהתם שמין אותה כמה ראויה לעשות ונותן ה"נ הכא במה שלקחו העו"ג אף במה שלא עשו פירות שמין להם כמה פירות היו ראוין לעשות ונותנים

או נאמר דקאי על חלק ת"ח וכמו שנתבאר במדרש שכתבנו ומאתים לנוטרים את פריו דהיינו שמשלמין חומש לת"ח, והיה עולה על הדעת דדוקא במה שגזלו וחמסו ממנו הם משלמים פירות ופירי פירות שלקחו דבר המסויים אבל החומש שישראל לא זכו בו וקנס הוא דקנסו אותם שישלמו חומש דיים שיפרעו דוקא חומש ולא פירות ופירי פירות דחומש, לזה אמר היושבת בגנים חברים כלומר דכי היכי דהיושבת בגנים מדינא אפילו התנה לא היה חייב לשלם מה שהובירה וכמ"ש הרשב"א (בח"ב סי' רס"ח) ואפ"ה שמין לו כמה היא ראויה לעשות ונותן הכי נמי בחלק החברים אף שמן הדין אינם חייבים ליתן פירות מ"מ שמין כמה פירות היו ראוין לעשות מהחומש ומשלמין דומיא דהיושבת בגנים, וכמו שכתבנו

ובזה נבא לכונת הכתוב דקדש ישראל לה'. והנה התוס' בפרק כל שעה (דף כט) ובפ' אלו נערות הכריחו דכי היכי דלדידן דקי"ל דבמחויבי מיתת ב"ד אין אדם מת ומשלם אין חילוק בין מזיד לשוגג דבשוגג נמי אין אדם מת ומשלם מהיקשא דתנא דבי חזקיה הקיש הכתוב מכה אדם למכה בהמה מה מכה בהמה לא חילק בו בין בשוגג בין במזיד אף מכה אדם לא תחלוק בו בין בשוגג בין במזיד, הכי נמי לר' נחוניא שהיה עושה את יום הכפורים כשבת אין לחלק בין שוגג למזיד דגם שוגג במיתה בידי שמים אין אדם מת ומשלם. ומכח זה הוקשה להם אליבא דרבי דאמר הזיד במעילה במיתה בידי שמים איך חייב הכתוב תשלומין במעילה בנהנה מן ההקדש והלא כיון שחייב מיתה אין אדם מת ומשלם. ותירצו דגזרת הכתוב היא בהקדש דלא אמרינן קם ליה בדרבה מיניה דאל"כ אין לך אדם שמועל בהקדש. והרב בצלאל בחדושיו הרחיב הדבור בזה וכתב דאף לדידן דלא קי"ל כר' נחוניא