פרשת דרכים רט

קשר יש לתאר זה עם מה שאמר קדש ישראל לה' דאטו אם לא היו הולכים אחריו לא היו קדש, עוד יש לדקדק במאי דכתיב כל אוכליו יאשמו דהאי מלת כל היא מיותרת והול"ל אוכליו יאשמו דמהיכא תיתי דהיה עולה על הדעת דמקצת האוכלים יאשמו ומקצתם לא יאשמו דאצטריך קרא לומר כל אוכליו יאשמו

ונראה דזה יובן עם מאי דאמרינן בפ"ד דע"ז (דף נ"ב) מזרחית צפונית בה גנזו בית חשמונאי אבני המזבח ששקצו אנשי יון והקשו בגמרא ולשקלינהו לנפשייהו מי לא אמר רב הושעיא בקשו לגנוז כל כסף וזהב שבעולם משום כספא ודהבא של ירושלים עד שמצאו לה מקרא מן התורה שהוא מותר ובאו בה פריצים וחללוה דהיינו דכיון שנכנסו עו"ג יצאו כל דבר שבקדושה לחולין, ותירצו התם לא אשתמשו בהו לגבוה הכא כיון דאישתמש בהו לגבוה לאו אורח ארעא לאשתמושי בהו הדיוט ע"כ. נמצינו למדין מסוגיא זו דאף דכל דבר. שבקדושה כל שבא ליד עו"ג נפיק מקדושתו והוא חולין לגמרי דומיא דכספא ודהבא של ירושלים זהו דוקא בדבר שהוא קדש אך לא נשתמש בו גבוה דומיא דכספא ודהבא דירושלים אך בדבר שנשתמש בו גבוה אף שבא ליד עו"ג לא נפיק מקדושתיה ואסור להשתמש בו דומיא דאבני מזבח. והנה היה עולה על הדעת דנהי דישראל איקרו קדש והמשעבד ונהנה מהם הרי זה מועל בקדש מכל מקום היינו המועל הראשון אבל מאחר שכבר פעם אחת נשתעבדו ונהנו מהם כבר יצאו לחולין והנהנה מהם אחר זה לא מיקרי מועל בקדש. לזה בא הכתוב ואמר זכרתי לך חסד נעוריך לכתך אחרי במדבר וגו' נמצא שנשתמש בהם גבוה מאחר שהלכו אחריו לכבוד ה' הרי נשתמש בהם גבוה ואם כן קדש ישראל לה' ולעולם בקדושתן הם עומדים ואם כן כל אוכליו יאשמו אפי' בזוזי בתר בזוזי משום דלעולם בקדושתם הם עומדים ומשום הכי רעה תבא עליהם וגו'

אך כפי דרכנו נאמר באופן אחר. והוא דאמרינן במדרש כרמי שלי לפני לעתיד לבא מביא הקב"ה את העו"ג במשפט ואומר להם כרמי אע"פ שמסרתיו בידכם שלי הוא שנאמר כי כרם ה' צבאות בית ישראל ולפני בא כל מה שחטפתם מהם ולא נכחד ממני מה שגנבתם מהם, והם משיבים ואומרים האלף לך שלמה ומאתים לנוטרים את פריו כמו הנהנה מן ההקדש שמשלם קרן וחומש אף אנו נשלם על קדש ישראל לה' ראשית תבואתה קרן וחומש שנאמר האלף לך שלמה ומאתים לנוטרים את פריו אלו תלמידי חכמים שנאמר כי ליושבים לפני ה' יהיה סחרה ואתננה, ומאתים הם חומשו של קרן ע"כ. וכבר הביא רש"י אגדה הלזו בפירושו אלא שאני תמיה על רש"י למה שנה משנתו דלא כהלכתא דהא אנן קי"ל דחומשא מלבר דהיינו רביע מהקרן וא"כ באלף שלקחו העו"ג היה להם ליתן מאתים וחמשים ומאנה הנחם נפשי בעבור החמשים. ובאגדה הלזו אפשר ליישב הפסוק הסמוך לזה דקאמר היושבת בגנים חברים וגו' והנה חברים המוזכרים כאן הם תלמידי חכמים וכדאמרינן בפ"ג דשבת (דף ס"ג) א"ר אבא א"ר שמעון בן לקיש שני ת"ח המקשיבים זה לזה בהלכה הקב"ה שומע לקולם שנאמר היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני ע"כ. ובפ"ה דבתרא (דף ע"ה) אמרינן ואין חברים אלא ת"ח שנאמר היושבת בגנים וגו'. ויש לדקדק דמאי שיאטייהו דתלמידי חכמים בגנות ופרדסים דקאמר היושבת בגנים חברים

ונראה דזה יובן עם מאי דאמרינן בבראשית רבה (פ' ע"ח סי' י"ו) חד עם דארעא א"ל לר' הושעיא כל אותם דורונות שנתן אבינו יעקב לעשו עתידין העו"ג להחזירן למלך המשיח לעתיד לבא מה טעמיה מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו, יביאו אין כתיב כאן אלא ישיבו. והנה שמעתי בשם הרב מהר"ש פרימו זלה"ה שהיה מקשה דמה זו הבטחה שהבטיחנו הכתוב שיביאו למלך איום ונורא משיח צדקנו עזים מאתים ותישים עשרים. עוד היה מקשה הרב הנזכר במאי דאמרינן בב"ר (פרשה ע"ו סי' ו') עזים מאתים ותישים עשרים א"ר אלעזר מכאן לעונה האמורה בתורה כו' ופירש"י בפירוש החומש שמסר לכל תיש עשר עזים לפי שהם פנויים ממלאכה דרכן להרבות תשמיש ולעבר עשר נקבות ופרים שעסוקים