פרשת דרכים רו

הכתוב נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן וא"כ הו"ל כאילו עובד ע"ז

הנה מקום אתי אלכה ואשובה למאמר הנצב פתח השער ויש לדקדק בו בין לשיטת ר' מאיר בין לשיטת ר"ע דכפי ר"מ שהמשיל את התורה לכלי זהב וזכוכית לומר שקשה לקנותה ככלי זהב ונוח לאבדה ככלי זכוכית קשה דמה הוא זה שסיים הכתוב ואמר ותמורתה כלי פז דמאחר שהמשיל התורה לכלי זכוכית לענין שנוחין לאבדן ככלי זכוכית למה חזר והמשילה לכלי פז. ועוד דמאי שנא בתחלה המשיל התורה לזהב סתם וכשחזר והמשילה לזכוכית חזר והמשילה לכלי פז שהוא יקר מזהב סתם והול"ל לא יערכנה זהב וכלי פז ואחרי כן ימשילנה לזכוכית וכדברי ר' מאיר שאמר אלו ד"ת שקשים לקנותם ככלי זהב וכלי פז ולמה הפסיק בזכוכית בין זהב לכלי פז. ועוד דלאיזה תכלית איצטריך להמשיל התורה לכלי זהב וכלי פז בחדא מינייהו סגי

ונראה דזה יובן עם מאי דאמרינן בפ"ג דיומא אמר רפרם מגמר בעתיקא קשה מחדתא וסימניך טינא בר טינא. ופירש"י מגמר בעתיקא מי שלמד והסיח דעתו ושכח קשה לחזור וללמוד מה ששכח יותר משאם לא למד, נמצא שהדבר שכבר למד אותו ושכח אותו אם רוצה לחזור וללומדו הוא קשה ביותר מאילו היה דבר חדש שלא למד אותו. והנה רש"י ז"ל פירש במאי דאמרינן ונוחין לאבדם ככלי זכוכית דהיינו ע"י שכחה. וזהו כונת הכתוב אליבא דר"מ לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז דבתחלה המשיל התורה לכלי זהב שקשה לקנותה ככלי זהב וחזר והמשילה לזכוכית לומר שנוחין לאבדם ע"י שכחה ככלי זכוכית וחזר והמשילה לכלי פז לומר שאם היו ככלי זכוכית דהיינו שישכחם נעשו כלי פז שהוא יקר ביותר וקשה לקנותם ככלי פז משום דלמיגמר בעתיקא קשה מחדתא. ור"מ דאמר אלו דברי תורה שקשים לקנותם ככלי זהב וכלי פז נקט דרך קצרה כלומר דפעמים נמשלה תורה לכלי זהב והיינו בתחלת הלימוד ופעמים נמשלו לפז והיינו כשלמד אותם ושכחם אז קשה לחזור ולקנותם ככלי פז. ולפי פירוש ר' עקיבא יש להקשות דלאיזה תכלית דימה התורה לזכוכית, ובשלמא לר"מ ניחא דהיינו שהמשילה לכלי זהב לומר שקשה לקנותה ככלי זהב והמשילה לזכוכית לומר שנוחין לאבדן ככלי זכוכית. אך לר"ע דאמר שהדמיון הוא ללמד מה כלי זהב וזכוכית אע"פ שנשברו יש להם תקנה כך ת"ח שסרח יש לו תקנה מאחר שדמה הכתוב לת"ת לכלי זהב שהוא דבר חשוב לאיזה תכלית חזר ודמהו לכלי זכוכית שהוא דבר פחות. ועוד דנראה דעיקר הקושיא שהוקשה לו לאחר בפסוק זה אינו אלא במה שדימה הכתוב לתורה בשני דברים הללו דהיינו זהב וזכוכית דאילו למה שדימה התורה לזהב הא לא קשיא כלל דמי לא ידע שהתורה נמשלה לזהב וכדכתיב הנחמדים מזהב ומפז, ולעיל מהאי קרא דלא יערכנה כתיב לא תסולה בכתם אופיר בשהם יקר וספיר ולא הוקשה לו לאחר בזה כלל, משמע דבמה שנמשלה התורה לכתם אופיר ודכוותיה לא הוה קשיא ליה כלל ולא הוקשה לו אלא במה שנמשלה התורה לזכוכית וא"כ מה יישב לזה ר"ע במה שתירץ ואמר מה כלי זהב וזכוכית אע"פ שנשברו יש להם תקנה כך ת"ח שסרח יש לו תקנה

ונראה דזה יובן במאי דקי"ל דכלי עץ וכלי עור וכלי עצם שנטמאו ונשברו טהרו מטומאתם ואפי' שחזר ועשה מהשברים כלים הרי הם טהורים ואינם חוזרים לטומאתם הראשונה אך כלי מתכות שנשברו ושוב עשה כלים מהשברים חוזרים לטומאתם הראשונה, וכל זה הוא בכל מין מתכת חוץ מכלי זכוכית דקי"ל שאם נשברו וחזר ועשה כלים מהשברים אינם חוזרים לטומאתם הראשונה וכמו שכתב הר"ם (בפי"ב מהלכות כלים). והנה דמיון זה שדמה הכתוב לת"ח שסרח לכלי זהב הוא לומר שלא יעלה על הדעת שת"ח כיון שסרח שוב אין לו תקנה וא"כ לא יחזור בתשובה לזה דמהו לכלי זהב לומר דמה כלי זהב אע"פ שנשברו יש להם תקנה כך ת"ח אע"פ שסרח יש לו תקנה דהיינו בתשובה וזש"א לו ר' מאיר לאחר כשאמר דרשה הלזו דר' עקיבא אף אתה חזור בך וכו'. והנה נהי שהכתוב דימה לת"ח לכלי זהב לומר שת"ח שסרח יש לו תקנה דומיא דכלי זהב אך עדין סבור שעונותיו