פרשת דרכים רה

שהפיל נבוכדנצר לחנניה מישראל ועזריה לכבשן האש אמר לו הקב"ה לך והחיה מתים בבקעת דורא כלומר לבטל סברתו הנפסדת דסבור דישראל אינם בנים, וכיון שהחיה אותם באו עצמות וטפחו לו על פניו ואמרו רז"ל שמאותם העצמות שהיה הקב"ה מחיה היו לו כלים וכשהגיע השעה שיחיו טפחו לו על פניו כשהיה רוצה לשתות בהם, והנה בשעה שראה העצמות שטפחו לו על פניו תמה ואמר מה טיבן של אלו שזה מורה שיש תחיית המתים ועל זה תמה ואמר דאיך יתכן זה והלא הם עבדים והכהן אינו מיטמא לעבדו ואיך ה' מחיה אותם. ואמרו לו אל תשתומם על הדבר הזה דחבריהם של אלו הוא מחיה מתים בבקעת דורא כלומר דפעולה זו של תחיית המתים אינה על ידי הקב"ה בעצמו אלא על ידי שליח וחבריהם של אלו הוא שמחיה מתים בבקעת דורא ואם כן עדין סברתך במקומה עומדת דלעולם ישראל הם עבדים ועבד שמכרו רבו אין לזה על זה כלום ועשה בהם כרצונך. אבל לא נכנסו דבריהם באזניו לפי שנבוכדנצר היה יודע שהקב"ה היה מחיה אותם כלומר שאין פעולה זאת של תחיית המתים נעשית ע"י שליח אלא ע"י הקב"ה בעצמו ומש"ה תמה ואמר דאיך יתכן דבר זה שהקב"ה יחיה אותם מאחר שהם עבדים. לזה פתח ואמר אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין מלכותיה מלכות עלם וגו' כלומר שחזר והודה שטעה בסברתו שהיה סבור שישראל הם עבדים ועבד שמכרו רבו אין לו עליו כלום וא"כ אינם תחת ממשלתו לפי שכבר מכרם, אך מאות זה הגדול של תחיית המתים מוכח דמלכותיה מלכות עלם ולעולם הם תחת ממשלתו לפי שישראל הם בנים והבן לא יצוייר שלא יהיה בן ואם כן הרי הם לעולם תחתיו ומלכותיה מלכות עלם וכמאמר הכתוב חי אני אם לא בחמה שפוכה אמלוך עליכם לפי שלא יצאתם מרשותי. וזהו ששבחו ר' יצחק ואמר יוצק זהב רותח לתוך פיו של אותו רשע שאלמלי לא בא מלאך וסטרו על פיו בקש לגנות כל שירות ותשבחות שאמר דוד, לפי שכיון אל האמת ודבר דברים מצודקים שמלכותו של הקב"ה עלינו היא מלכות עלם ולא נפסקה ולא תפסק לעולם

וזו היתה כוונת דניאל במה שנתן עצה לנבוכדנצר שיעשה צדקה עם ישראל וכדכתיב להן מלכא מלכי ישפר עלך וחטייך בצדקה פרוק ועוייתך במיחן עניין. ורז"ל אמרו שראה דניאל לבני הגולה שהיו מחזרים על הפתחים לפיכך נתן לו עצה שיעשה עמהם צדקה ואמר לו עניים אלו שהגלית רעבים הם פרנסם, ורז"ל האשימו לדניאל על זה ואמרו בפ"ק דבתרא מפני מה נענש דניאל מפני שהשיא עצה לנ"נ. ויש לדקדק מה ראה דניאל להשיא עצה לנ"נ. אמנם על פי האמור בענין יתבאר שדניאל מדעת קונו היה בו דבראותו שהקב"ה רצה לבטל סברת נבוכדנצר הנפסדת שהיה סבור דישראל יש להם דין עבדים ואינן נקראים בנים ומש"ה היה סבור דעבד שמכרו רבו אין לו עליו כלום ומש"ה החיה מתים בבקעת דורא להכריח הדבר שישראל הם בנים, הנה כי כן אחז צדיק דרכו ונתן עצה לנבוכדנצר שיעשה צדקה עם ישראל ואמר לו שכל מה שנגזר עליו היה בשביל אותה הסברא הנפסדת שהיה סבור שהיו נקראים עבדים ולא בנים, ולתקן את אשר עותו צריך שיעשה פעולה שיורה בה איך חזר בו מאותה הסברא ואזיל ומודה איך ישראל הם בנים למקום וזהו במה שיעשה צדקה עם ישראל שזה מורה שהם בנים למקום ולא עבדים, וכמו שנתבאר הקדמה זו בדרך צדקה (דרוש א') יע"ש

ובזה יתבאר מאי דאמרינן פ"ק דב"ב (דף י') וז"ל תניא ריב"ק אומר כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד ע"ז כתיב הכא השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וכתיב התם יצאו אנשים בני בליעל מה להלן ע"ז אף כאן ע"ז ע"כ. ויש להקשות דנהי דהמעלים עיניו מן הצדקה הוא עון פלילי מ"מ צריך לדעת מה התייחסות יש לו עם העובד ע"ז. אך במה שכתבנו יבא על נכון דהמעלים עיניו מן הצדקה ע"כ אית ליה דישראל נקראים עבדים וכסברת טורנוסרופוס הרשע כמ"ש בדרך צדקה (דרוש א'). וכיון שהם עבדים באים לטעון עבד שמכרו רבו כלום יש לו עליו כלום ובאים לפרוק עול מלכות שמים מעליהם וכמאמר