פרשת דרכים רג

שמעון גדולה חיבתן של ישראל שנגלה הקב"ה במקום ע"ז ובמקום טנופת ובמקום טומאה בשביל לגאלם, משל לכהן שנפלה תרומתו לבית הקברות אמר מה אעשה לטמא את עצמי אי אפשר ולהניח תרומתי אי אפשר מוטב לי לטמא את עצמי פעם אחת וחוזר ומיטהר ולא לאבד את תרומתי כך ישראל הם תרומתו של הקב"ה שנא' קדש ישראל לה' וגו' והיו בבית הקברות שנא' כי אין בית אשר אין שם מת ואומר ומצרים מקברים אמר הקב"ה איך אני גואלם להניחם אי אפשר מוטב לירד ולהצילם שנא' וארד להצילו מיד מצרים, כשהוציאם קרא לאהרן וטהר אותו שנא' וכפר את מקדש הקדש וכפר על הקדש ע"כ. וכתב שם מהר"ש יפה ז"ל צ"ע כי אין המשל דומה לנמשל, כי הכהן לא יכול להביא מבית הקברות מבלתי שיטמא עצמו בבית הקברות אבל הקב"ה למה לא היה יכול להוציא ישראל ממצרים במסות באותות ומופתים מבלי שיכנס הוא במצרים. ותירץ שהוצרך ה' בכבודו ובעצמו לבא במצרים למכת בכורות כדכתיב ועברתי בארץ מצרים אני ה', אני ולא מלאך אני ולא שליח ע"כ. למדנו מזה דבשביל דפעולה זו דמכת בכורות כתיב בה אני ה' דהיינו אני ולא שליח דמו לגאולת ישראל לכהן שנפלה תרומתו בבית הקברות והוכרח לטמא עצמו להציל תרומתו ונודעה חיבתם של ישראל שנגלה במקום הטומאה לגאול את ישראל, ולפי זה בתחיית המתים דכתיב בה אני ה' דהיינו שאינה ע"י שליח חזרה קושית התוספות למקומה דמאחר שהקב"ה הוא כהן היאך מחיה מתים, ואין לנו אלא מה שתירצו התוספות שישראל נקראו בנים למקום וכהן מיטמא לבנו, ואם כן מאחר שעל ידי תחיית המתים אנו מוכרחים לומר שישראל נקראו בנים למקום אם כן בטלה טענת ישראל שהיו אומרים עבד שמכרו רבו כלום יש לזה על זה כלום שהרי ישראל אין להם דין עבדים אלא דין בנים יש להם ומי שהוא בן לא יצוייר שלא יהיה בן. ומשום הכי הוכרח ה' להחיות מתים לבטל טענה זו של ישראל דעבד שמכרו רבו כלום יש לזה על זה כלום. ומפני שעדין היה להם לישראל טענה לטעון הוכרח ה' להחיות היותר רשעים שבעולם והוא דאמרינן בראשון דקדושין תניא בנים אתם לה' אלהיכם בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם קרוים בנים אין אתם נוהגים מנהג בנים אין אתם קרוים בנים דברי ר' יהודה ר' מאיר אומר בין כך ובין כך אתם קרוים בנים שנאמר בנים סכלים המה וכי תימא סכלים הוא דמיקרו בנים כי לית בהו הימנותא לא מיקרו בנים ואומר בנים לא אמון בם וכי תימא כי לית בהו הימנותא הוא דמיקרו בנים כי פלחי לע"ז לא מיקרו בנים ואומר זרע מרעים בנים משחיתים וכי תימא בנים משחיתים הוא דמיקרו בני מעליא לא מיקרו ואומר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי ע"כ. הרי דלר' מאיר אף כי לית בהו הימנותא ופלחי לע"ז נקראים בנים ואם כן אם המתים שהחיה ה' לא היו רשעים גמורים לא היתה מתבטלת סברת ישראל שהיו אומרים שיש להם דין עבדים ועבד שמכרו רבו כלום יש לזה על זה כלום לפי שהיו אומרים כסברת ר' יהודה דבזמן שישראל עושין רצונו של מקום נקראים בנים ובזמן שאין ישראל עושין רצונו אינם נקראים בנים והיו אומרים שאלו שהחיה ה' לפיכך החיה אותם לפי שהיו עושים רצונו של מקום ונקראו בנים והכהן מיטמא לבנו אבל אותו הדור שנחרב הבית בימיהם שלא היו עושנם רצונו של מקום יאמרו שאינם נקראים בנים אלא עבדים והיו פורקין עול מלכות שמים מעליהם באומרם עבד שמכרו רבו כלום יש לזה על זה כלום. לזה מה עשה הקב"ה בחר מכל ישראל היותר רשעים שבעולם והם האנשים שכפרו בתחיית המתים ושלא היה בהם לחלוחית של מצוה ושחיפו את ההיכל כולו שקצים ורמשים והחיה אותם ואם כן על כרחין לומר כסברת ר"מ דאפי' כי לית בהו הימנותא ופלחי לע"ז נקראים בנים למקום ומש"ה החיה אותם כדין הכהן שמיטמא לבנו, וא"כ נתבטלה מכל וכל סברת ישראל דעבד שמכרג רבו כלום יש לזה על זה כלום שהרי מכח אותם שהחיה הדבר מוכרח שאפילו רשעים גמורים נקראים בנים ומי שהוא בן לא יצוייר שלא יהיה בן

ובזה יובנו קצת פסוקים ביחזקאל (סי' ל"ז) וזה תארם, ויאמר אלי בן אדם העצמות האלה