פרשת דרכים רב

עצמות וטפחו לו לאותו רשע על פניו אמר מה טיבן של אלו אמרו לו חבריהם של אלו מחיה מתים בבקעת דורא פתח ואמר אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין מלכותיה מלכות עלם ושלטניה עם דר ודר ע"כ. ויש לדקדק דמה ראה ה' לעשות הנס הגדול הזה בשעה שהפיל נבוכדנצר הרשע לחנניה מישאל ועזריה לכבשן האש ולא בזמן אחר. עוד יש לדקדק בדברי רש"י שכתב חבריהם של אלו מחיה מתים על יחזקאל היו אומרים שהיה חבר של חנניה מישאל ועזריה ונבוכדנצר היה יודע שהקב"ה היה מחיה אותם ע"כ. והנה דברי רש"י שכתב ונבוכדנצר היה יודע שהקב"ה היה מחיה אותם אין להם מובן לפי פשטן שאם היה יודע למה שאל מה טיבן של אלו והלא כבר ידע שהיה הקב"ה מחיה אותם. ותו קשה במה ששבח נבוכדנצר ואמר אתוהי כמה רברבין וגו' דבשלמא מה שאמר אתוהי כמה רברבין הוא צודק באותה שעה שראה הנס הגדול ההוא של תחיית המתים אבל מה שסיים ואמר מלכותיה מלכות עלם ושלטניה עם דר ודר אין לזה התיחסות עם הנס של תחיית המתים

ונראה ליישב עם מאי דאמרי' בפ' חלק וז"ל מאן נינהו מתים שהחיה יחזקאל אמר שמואל אלו בני אדם שכפרו בתחיית המתים שנאמר ויאמר אלי בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה הנה אומרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו, ר' ירמיה בר אבא אמר אלו בני אדם שאין בהם לחלוחית של מצוה שנאמר העצמות היבשות שמעו דבר ה', ר"י נפחא אמר אלו בני אדם שחיפו את ההיכל כולו שקצים ורמשים שנאמר ואבא ואראה והנה כל תבנית רמש ובהמה שקץ וכל גלולי בית ישראל מחוקה על הקיר סביב סביב, כתיב הכא סביב וכתיב התם סביב דכתיב והעבירני עליהם סביב סביב ע"כ

ויש לתמוה במאמר זה דמאחר שרצה הקב"ה להחיות מתים באותו זמן לסיבה ידועה אצלו למה זה בחר באנשים הללו הצולעה והנדחה הלא המה אנשים שכפרו בתחיית המתים ושלא היה בהם לחלוחית של מצות ושחיפו כל ההיכל שקצים ורמשים לא היה לו להחיות אלא אנשים צדיקים ליראי ה' ולחושבי שמו. אמנם נראים הדברים שיבאו לכלל יישוב עם מה שכתבנו שישראל עלה על דעתם שלא יהיה להם עוד תקנה ובקשו לפרוק עול מלכות שמים וכמו שאמרו עבד שמכרו רבו כלום יש לזה על זה כלום, והנה כדי לבטל סברא זו הנפסדת רצה הקב"ה להחיות מתים בבקעת דורא ובראותם תחיית המתים ידעו שלא יצאו מתחת ממשלתו ועדיין חביבותיה גבן והוא שהטעם שעלה בדעתם של ישראל שאין להם עוד תקנה ובקשו לפרוק עול הוא לפי שהיו סבורים שישראל יש להם דין עבדים למקום ומש"ה אמרו עבד שמכרו רבו כלום יש לזה על זה כלום, אך אם ישראל נקראו בנים למקום נתבטלה סברא זו לגמרי דמי שהוא בן לא יצוייר שלא יהיה בן דבשלמא עבד על ידי שימכרנו לאחר יצא מתחת שעבוד הראשון אך הבן לא יצוייר בשום אופן שלא יהיה בן, ובתחיית המתים אנו מוכרחים לומר שאנו יש לנו דין בנים למקום והוא במאי דאמרינן בפ"ד דסנהדרין (דף לט) א"ל ההוא מינא לרבי אבהו אלהיכם כהן הוא דכתיב ויקחו לי תרומה כי קבריה למשה במאי טביל וכי תימא במיא והכתיב מי מדד בשעלו מים א"ל בנורא טביל דכתיב כי הנה ה' באש יבא ע"כ. והנה חלוקה זו של המין שאמר אלהיכם כהן הוא לא נפלאת היא ולא רחוקה וכדאמרי' בפ' טבול יום כבוד גדול חלק לה הקב"ה למרים באותה שעה אמר אני כהן אני מסגירה אני חולטה ואני פוטרה ע"כ. הרי דהקב"ה יש לו דין כהן. והתוספות ז"ל עלה דהך דאמרי' כי קבריה למשה במאי טביל כתבו הא דלא קשיא ליה היאך נטמא, דישראל נקראו בנים למקום ע"כ. למדנו מזה דמה שנתעסק ה' בקבורתו של משה הוא מטעם היות ישראל בנים למקום והכהן מטמא לבנו. ובראשון דתעניות אמרינן א"ר יוחנן ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח ואלו הם של חיה ושל גשמים ושל תחיית המתים, של חיה דכתיב וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה, של גשמים דכתיב יפתח ה' את אוצרו הטוב ושל תחיית המתים דכתיב וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם ע"כ, ופירש"י אני ה' אני ולא שליח ע"כ. ואמרינן בשמות רבה ס' בא (פרשה ט"ו סי' ו') ועברתי בארץ מצרים א"ר