פרשת דרכים ר

דחגיגה איה סופר שהיו סופרים לכל אותיות שבתורה, איה שוקל שהיו שוקלים כל קלין וחמורים שבתורה, איה סופר את המגדלים שהיו שונים ש' הלכות במגדל הפורח באויר ע"כ. עוד נקדים דאמרינן במדרש ס' וירא (פמ"ט סי' כ"ה) וז"ל ויאמר אל נא יחר לה' אולי ימצאון שם עשרה ולמה עשרה כדי כניסה לכולם וכו' ריב"ס ור' חנין בשם ר' יוחנן כאן עשרה ובירושלים אפי' אחד היה מגין עליה כדכתיב שוטטו בחוצות ירושלים וראו וגו' אם יש עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה ע"כ. וכתב שם מהר"ש יפה ז"ל דהטעם הוא דשאני ירושלים דהוה בה בית המקדש ומש"ה בחד סגי להציל את כולה אבל בשאר העולם בעינן כדי כניסה דהיינו עשרה. וזהו כונת הפסוקים לבך יהגה אימה איה סופר איה שוקל וגו' שהם תוארים לאנשים גדולים כלומר לא נמצא אחד מאלו, שאם היה נמצא פשיטא דאת עם נועז דהיינו עזי פנים כמ"ש רד"ק לא תראה דהיינו שלא היית משגיח ברשעים וכן בעם עמקי שפה משמוע ונלעג לשון אין בינה לא היה משגיח בהם אם היה נמצא צדיק אחד כהוגן. וכי תימא הא בעינן כדי כניסה הא ליתא משום דהייתי אומר חזה ציון קרית מועדנו ובירושלים שיש בה בית המקדש אפילו באחד סגי וכדכתיב שוטטו בחוצות ירושלים וגו' כדבר האמור

הלא מעתה הנני בא לבאר מאמר הנצב פתח השער ואשימה עיני עליו. ואיכא למידק דכיון דמעיקרא הוכיח מקרא דכי טל אורות טלך דע"ה אינם חיים היכי קאמר בתר הכי מצאתי להם רפואה וכו' דא"כ קשו קראי אהדדי. ויראה ליישב במארז"ל כל המהנה ת"ח ומטיל מלאי לכיסן זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנאמר כי בצל החכמה בצל הכסף ופירש"י ז"ל במחיצת החכם יכנס בעל הכסף שהוא מהנה אותו מנכסיו, וטעמא דמלתא דהמהנה ת"ח מנכסיו שזוכה לכל הכבוד הזה שיושב במחיצה שת"ח יושבים בה שהוא מקום איום ונורא שעליו ארז"ל שנאמר בו עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו. היינו משום דכיון שהוא מהנה אותו נמצא דבסיבתו עוסק הת"ח בת"ת וכיון שהוא סיבה ללימוד התורה חשיב כאילו איהו גופיה צורבא מרבנן

ובזה יובן מאי דאמרינן פ"ד דפסחים אר"י תודוס איש רומי הנהיג את בני רומי לאכול גדיים מקולסים בלילי פסחים שלחו לו אלמלא תודוס איש רומי אתם גוזרנו עליך נידוי. ובגמ' נסתפקו תודוס איש רומי גמרא רבה הוה או בעל אגרופין הוה, ת"ש עוד זאת דרש תודוס איש רומי מה ראו חנניה וכו' ש"מ גברא רבה הוה. ר' יוסי בר אבין אמר מטיל מלאי לכיס ת"ח הוה דא"ר יוחנן כל המטיל מלאי לכיס ת"ח זוכה ויושב בישיבה של מעלה ע"כ. והדבר פשוט דמה שצידדו בגמרא אם תודוס איש רומי גברא רבה הוה היינו אם היה ת"ח ומשום כבוד התורה אין מנדין אותו וכדאמרינן בפ' ואלו מגלחין אר"ל ת"ח שסרח אין מנדין אותו, אך מטעם היותו בעל מעשה אין נמנעים מלנדותו. וא"כ קשה בדברי ר' יוסי דמאי מהני מה שהיה מטיל מלאי לכיס ת"ח למה שנמנעו מלנדותו ותו היעלה על הדעת שלא נמצאו בתודוס איש רומי מצות אחרות חוץ מזו שהיה מטיל כו' ולא הול"ל אלא בעל מעשים הוה. ותו דמאי ראיה מייתי מדאר"י כל המטיל מלאי לכיס ת"ח זוכה ויושב בישיבה של מעלה דנהי דזוכה לכל הכבוד הזה אך אכתי מנ"ל שיהיו נמנעים מלנדותו בשביל מצוה זו. אלא הוא הדבר אשר דברנו וה"פ דמתחלה הביאו ראיה דתודוס גברא רבה הוא ממה שדרש דמה ראו חנניה כו' ובא ר' יוסי ואמר דאין צורך לזה דכיון שהיה מטיל מלאי כו' הרי הוא כת"ח עצמו שכל מה שלומד הת"ח חשוב כאילו הוא בעצמו חידש אותן ההלכות והביא ראיה מדברי ר"י דאמר כל המטיל כו' זוכה ויושב בישיבה של מעלה דהיינו במחיצת ת"ח והיינו ודאי משום דחשוב כאילו איהו גופיה צורבא מרבנן וא"כ פשיטא שנמנעים מלנדותו כיון דחשוב כת"ח עצמו. ועם זה יתיישב מאמר הקודם, דלעולם דוקא מי שיש בו אור תורה חי לע"ל וכדכתיב כי טל אורות טלך אלא דהמהנה ת"ח מנכסיו כיון שהוא סיבה שאחרים יעסקו בתורה קרינן ביה כי טל אורות טלך וחי לעולם שכולו טוב: