פרשת דרכים קצט

פני ע"כ, הרי שכל זמן שהיתה השכינה שם לא היה נחרב בית המקדש

ועל פי הקדמה זו יובן מאמר רז"ל בפרק כל כתבי וז"ל א"ר כהנא לא חרבה ירושלים אלא בשביל שבטלו בה תינוקות של בית רבן. ויראה ליישב בהקדים עוד מאמר רז"ל באיכה רבתי בפסוק כי ה' הוגה על רוב פשעיה וז"ל א"ר יהודה בוא וראה כמה חביבין תינוקות לפני הקב"ה גלתה סנהדרין ולא גלתה שכינה עמהם גלו משמרות ולא גלתה שכינה עמהם וכיון שגלו תינוקות גלתה שכינה עמהם הה"ד עולליה הלכו שבי לפני צר מיד ויצא מבת ציון כל הדרה ע"כ. הרי שהשכינה אינה זזה לעולם מאצל תינוקות של בית רבן. וכבר אמרנו שכל זמן שהיתה השכינה שורה בבית המקדש אין כל אומה ולשון יכולין לשלוח יד בו וזהו שאמר רב כהנא לא חרבה ירושלים אלא בשביל שבטלו בה תינוקות של בית רבן כלומר שכל זמן שהיו בירושלים תינוקות של בית רבן היתה השכינה עמהם ולא יכול האויב ליכנס שם וכיון שבטלו תינוקות של בית רבן נסתלקה השכינה וניתן כח לאויבים להחריב את ירושלים. ואל זה סובב הולך כוונת רז"ל במדרש סדר תולדות (פרשה ס"ה סי' י"ו) וז"ל הקול קול יעקב והידים ידי עשו א"ר אבא בר כהנא לא עמדו פילוסופין בעולם כבלעם בן בעור וכאבנימוס הגרדי נתכנסו כל האומות אצלו אמרו לו תאמר שאנו יכולין להזדווג לאומה זו אמר להם לכו וחזרו על בתי כנסיות ועל בתי מדרשות שלהן ואם מצאתם שם תינוקות מצפצפים בקולם אין אתם יכולים להזדווג להם שכך הבטיחם אביהם הזקן ואמר להם הקול קול יעקב וגו' בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אין הידים ידי עשו ואם לאו הידים ידי עשו ואתם יכולים להם ע"כ. והיינו טעמא כדכתיבנא שכל זמן שהתינוקות מצפצפים בקולם השכינה היא עמהם ואינה זזה מאצלם וכל עוד שהשכינה עמנו אין שום אויב יכולה להזדווג ולא קרב זה אל זה

ובזה יובן מרז"ל במדרש הביאוהו התוס' בפ"ק דקדושין (דף ל"ג) ד"ה ואימא וז"ל דאמרי' במדרש זכור את אשר עשה לך עמלק ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים היינו בשביל המשקלות ועל עון זה בא עמלק דבתר פ' משקלות כתיב זכור את אשר עשה לך עמלק בפ' כי תצא, והיינו דכתיב במשלי מאזני מרמה תועבת ה' ואבן שלמה רצונו וסמיך ליה בא זדון ויבא קלון כלומר שעל עון זה בא זדון וקלון של עמלק עכ"ל. ויש לדקדק דמה ענין עון זה דמשקלות לביאת עמלק. אמנם על פי האמור ניחא דאמרינן בספרי פ' קדושים וז"ל לא תעשו עול במשפט במדה במשקל אם לדין כבר נאמר לא תעשו עול במשפט ומהו משפט השנוי כאן, היא המדה והמשקל והמשורה מלמד שהמוכר נקרא דיין שאם שקר במדה הרי הוא כמקלקל את הדין וכו' וגורם לחמשה דברים האמורים בדיין וכו' ומסלק את השכינה ע"כ. וכבר נתבאר שכל זמן שהשכינה עמנו אין האויבים יכולים לשלוט בנו ולזה אמרו שעל עון המשקלות בא עמלק דכיון שחטאו במשקלות נסתלקה השכינה וניתן רשות לעמלק לבא להלחם בישראל. והנה מצינו שקודם שנחרב בית המקדש נהרגו כמה חסידים ואנשי מעשה, והחרש והמסגר גלו שתי שנים קודם החורבן

ועל זה היה תמה המקונן באומרו סלה כל אבירי ה' בקרבי כלומר בעוד שה' בקרבי דהיינו בזמן שבית המקדש קיים וזה תימה. דבשלמא אם כבר היה חרב כך הוא המדה שבזמן שאין ב"ה קיים הקב"ה נוטל צדיק אחד בשביל עונותיהם של ישראל אבל בעוד שה' בקרבי דהיינו בזמן שבית המקדש קיים וכדאמרי' דכל זמן שהשכינה היתה שורה בישראל לא נחרב בית המקדש א"כ אפוא למה זה סלה כל אבירי שהם הצדיקים אתמהא דכיון דבהמ"ק קיים אינו בדין להרוג צדיקים שבתוכה לכפר על הדור כדבר האמור לעיל: גם הנביא ישעיה כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על הצדיקים ואנשי מעשה ההוא אמר (סי' ל"ג) לבך יהגה אימה איה סופר איה שוקל איה סופר את המגדלים. את עם נועז לא תראה עם עמקי שפה משמוע נלעג לשון אין בינה. חזה ציון קרית מועדנו עיניך תראינה ירושלים נוה שאנן וגו''. ויראה לפרש כוונת פסוקים אלו עם מאי דאמרי' פ"ב