פרשת דרכים קצז

וכן דרשו היה ה' כאויב ולא אויב ממש. נמצא דכשהכתוב מכנה ואומר כאויב היינו לומר דאין הנקמה כל כך בחוזק וכדי בזיון וקצף, אבל הכא היו ישראל מתרעמים ואמרו שהרעים הללו בגדו בה דמאחר שראו שהקב"ה לא רצה הוא בעצמו להצית אש בציון ושלח למיכאל וגבריאל שיציתו אש בציון ורצה שתהיה הנקמה ע"י שליח א"כ היה מן הדין שלא יהיה העונש במשפט חזק והם לא עשו כן אלא היו לה לאויבים ממש ולא כאויבים ועשו בהם משפט חזק וזהו בגידת הרעים. שהרי הקב"ה כי חפץ חסד הוא לא רצה להנקם מהם בעצמו כי אל רחום ה' וכדכתיב דמטעם זה בכ"מ שגלו שכינה עמהם וכמאמרם ז"ל ושב ה' אלהיך את שבותך והשיב לא נאמר אלא ושב מלמד דהוא עצמו שב, דכ"מ שגלו שכינה עמהם, ושנוי בנביאים (זכריה ט) צדיק ונושע הוא

דרך צדיקים דרוש ארבעה ועשרים

כתובות פ' בתרא (דף קי"א) א"ר אלעזר עמי הארץ אינן חיים לע"ל, א"ל ר' יוחנן לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי, א"ל מקרא אני דורש כי טל אורות טלך כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו וכל שאינו משתמש באור תורה אין אור תורה מחייהו, כיון דחזייה דקא מצטער א"ל רבי מצאתי להם רפואה מן התורה ואתם הדבקים בה' אלהיכם וכי אפשר לידבק בשכינה והלא כתיב כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא, אלא כל העושה פרקמטיא לת"ח והמהנה ת"ח מנכסיו כאילו מידבק בשכינה (ופירש"י וכתיב חיים כולכם אלמא ע"י דבוקן של ת"ח יזכו לחיות) ע"כ

לא במקום אחד ולא בשני מקומות מצינו שהפליגו רז"ל בעונש המתעצל בהספדן של צדיקים לפי שקשה סילוקן כיום שנשתברו בו הלוחות. והנה המקונן בהיותו מיצר בצרתן של ישראל עיקר הבכי והאנחה עשה בה מאמר על סילוקן של צדיקים. וכמאמר הכתוב טבעו בארץ שעריה אבד ושבר בריחיה מלכה ושריה בגוים אין תורה גם נביאיה לא מצאו חזון מה' ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון העלו עפר על ראשם וגו'. ורז"ל במדרש הם אמרו דמלכה ושריה היינו הת"ח וכדכתיב בי מלכים ימלוכו בי שרים ישורו, וכן קרא דישבו לארץ ידמו זקני בת ציון דרשו אותו על הסנהדרין שהגלה נבוכדנצר על אשר התירו שבועתו של צדקיהו כדאיתא בפ"ט דנדרים. הרי שעיקר מה שהיה מצטער מחרבן הבית והגלות היה על הת"ח שהלכו בגולה. ויש לדקדק במה שהקדים המקונן לומר טבעו בארץ שעריה דמה ענין לזה עם מלכה ושריה בגוים דהיינו הת"ח שגלו. ותו קשה למה זה בכה על השערים ולא על כל בית המקדש שהרי ערו ערו עד היסוד. עוד יש לדקדק באומרו אין תורה דאם הכונה לומר דמאחר שהת"ח הלכו בגולה לא נשארה תורה מלתא דפשיטא היא ודברים הללו לא ניתנו ליכתב. ורש"י ז"ל פירש אין תורה אין בהם מורה הוראה. עוד קשה בסיפיה דקרא גם נביאיה לא מצאו חזון מה' מה קשר לו עם הקודם. עוד יש לדקדק במה שחזר ואמר ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון דהיינו הסנהדרין דמאחר שאמר מלכה ושריה בגוים שהם הת"ח למאי אצטריך לבכות על הסנהדרין בפני עצמם והרי הכל היו בכלל מלכה ושריה

ונראה דיבוא הכל לכלל יישוב עם מאי דאמרי' באיכה רבתי טבעו בארץ שעריה אמר רב הונא בשם ר' יוסי שערים חלקו כבוד לארון שנאמר שאו שערים ראשיכם, לפיכך לא שלט בהם אויב אלא טבעו בארץ שעריה אבד ושבר בריחיה ע"כ. עוד נקדים מאי דאמרינן בפ"ג דמכות (דף כ"ב) כמה טפשאי שאר אינשי דקיימי מקמי ס"ת ולא קיימי מקמי גברא רבה דאילו בס"ת כתיב ארבעים יכנו ואתו רבנן ובצרי חדא. נלמד מזה דיותר ראוי לחלוק כבוד לת"ח יותר מלס"ת. והקשו המפרשים דמסוגיא דקדושין (דף ל"ג) משמע דס"ת עדיף מת"ח, וזה מדאיבעיא לן התם מהו לעמוד מפני ס"ת ואמרו ק"ו מפני לומדיה עומדין