פרשת דרכים קצה

ישראל עושין רצונו של מקום הופכין פניהם לבית על ידי נס. נמצא דכשהכרובים פניהם איש אל אחיו הוא סימן להשראת שכינתו ית' בתוכנו

עוד נקדים מאי דאמרינן בפ"ה דיומא אר"ל בשעה שנכנסו עכו"ם להיכל מצאו כרובים מעורין זה בזה הוציאו אותם לשוק אמרו ישראל הללו שברכתם ברכה וקללתם קללה עוסקים בדברים הללו, מיד הזילום שנאמר כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה ע"כ והדברים תמוהים דאין לך שעה שישראל אינם עושים רצונו של מקום ושהקב"ה יסלק שכינתו מביניהם כאותה שעה שנכנסו עכו"ם להיכל וא"כ איך מצאו את הכרובים פניהם איש אל אחיו, וכבר עמדו על מבוכה זו אבות העולם נוחי נפש, וכתב הריטב"א בשם הרא"ם שנעשה להם נס לרעה כדי לגלות את ערותם

ויש להסתפק אהא דאמרינן בפ"ק דיומא עשרה נסים נעשו בבית המקדש, אם נסים הללו היו בהתמדה אף בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום או דלמא דלא נעשו נסים הללו אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום. והיה נראה דנסים הללו היו בהתמדה שהרי בגמרא הקשו ותו ליכא והא א"ר לוי כו' מקום ארון אינו מן המדה ואמר רבינא כרובים בנס היו עומדין כו' ואמאי לא הקשו דכרובים היו הופכין את פניהם איש אל אחיו שהיה בנס והא חשיב נסי דבראי וכדאמרינן פ"ה דיומא א"ר קטינא בשעה שהיו ישראל עולין לרגל היו מגלין להם הפרוכת ומראין להם הכרובים שהיו מעורין זה בזה כו' וזה היה בנס דתחלת עמידתם היה פניהם אל הבית וכמ"ש הריטב"א. אך אי אמרינן דעשרה נסים דחשיב היו בהתמדה ניחא דהך דכרובים לא היה בהתמדה כי אם בזמן שישראל עושין רצונו של מקום. הן אמת שראיתי לרש"י שכתב שמגביהין אותו ומוציאין אותו לחוץ ולפי זה לא דמי לחם הפנים לכרובים. שוב ראיתי להריטב"א פ"ג דיומא אהא דאמרי' התם הללו פתן מתעפשת שכתב וז"ל יש שפירשו דהא בזמן שלא היו עושין רצונו של מקום ולא היה נס בלחם הפנים להיותו חם כיום הלקחו, ע"כ ודוק. ונחזור לעניננו

עוד נקדים מאי דאמרינן במדרש מעולם לא זזה שכינה מישראל בשבתות וימים טובים ואפילו בשבת של חול. והנה בפירוש מאי דקאמר ואפילו בשבת של חול דלכאורה אין לו מובן נהירנא דאדוני אבי זלה"ה סח לי דבהיותו לומד אצל הרב מוהר"ר ר' זרחיה גוטא ז"ל בא חכם אחד מן המערב ושאל לו פירוש מאמר זה והרב לחדודי לתלמידיו אמר להם שיעיינו בו. ואדוני אבי ז"ל אמר שאפשר שהכונה היא על פי מה שאמרו בגמרא ההולך במדבר ואינו יודע מתי הוא יום שבת מונה ששה ימים ואח"כ שובת, והשתא הכי קאמר דאפי' ביום זה ששובת זה האיש שאפשר שהוא חול גמור אפילו הכי לא זזה שכינה מישראל כיון שמן הדין חייב לשבות בו ולעשותו כשבת גמור. והרב ז"ל השיב לו ראה דבריך טובים ונכוחים וחדי קב"ה בפלפולא, אך אמיתת הדברים הוא שיש חקירה בין הראשונים ז"ל שהדבר ידוע אצל בעלי המחקר דמשכחת לה דבמקום אחד יהיה ביום הששי עדיין יום והוא חול גמור ובמקום אחר כבר נטה היום והוא לילה והוא שבת וכן להפך ביום השביעי משכחת לה שבמקום אחד עדיין יום הוא והוא שבת גמור ובמקום אחר הוא לילה והוא חול, וטבריה וצפורי יוכיחו. והנה אנחנו נאמין אמונה שלימה דכשם שאנחנו מבדילין בין יום הששי ליום השביעי כך בשמים ממעל יש הבדלים והפרשים רבים בין יום השביעי לשאר הימים, ומלבד מה שאמרו רז"ל מענין גיהנם ששובתין הרשעים ביום השביעי ונהר סבטיון עוד יש הבדלים רבים ודברים מופלאים בשמי השמים בין ימי החול ליום שבת קדש כאשר נודע ליודעי חן. והנה יש לחקור על איזה מקום סומכים בשמים ממעל, והעלו שהמקום האמיתי לזה הוא ירושלים שהיא אמצעית העולם שנקרא טבור הארץ. ועל, זה אמרו ואפילו בשבת של חול כלומר שבמקום אחר הוא שבת ובירושלים הוא חול אפ"ה לא זזה שכינה מישראל אף שהוא חול לגבי ירושלים שהוא העיקר, אלו דבריהם ז"ל, ואלו ואלו דברי אלהים חיים. הכלל העולה דבשבתות וימים טובים לא זזה שכינה מישראל.