פרשת דרכים קצד

וחדא לריעותא שהמשפט הוא חזק וכדברי הראב"ד. וכן כשנפרע ע"י שליח איכא חדא לטיבותא וחדא לריעותא, חדא לטיבותא שהעונש אינו כל כך חזק, וחדא לריעותא שמתבייש ביותר. עוד נקדים דאמרינן במדרש מאי דכתיב השיבני אחור אמר ר' יצחק: כדבר הנמאס שאדם משליכו מלפניו לאחוריו

ובזה נבא לביאור הפסוקים שישראל היו מקוננים דתרתי לריעותא הוו בהו שנפרע מהם ע"י שליח ונתביישו ביותר והיה בהם משפט חזק כאילו נפרע מהם הקב"ה בעצמו וזה שאמר לא אליכם כל עוברי דרך הביטו וראו אם יש מכאוב כמכאובי כלומר מעולם לא היתה כזאת בשום אומה ולשון, והוא כי ממרום שלח אש בעצמותי, וכבר ידעת דמהאי קרא למדו רז"ל בפרק חלק שנפרע מהם על ידי שליח מדכתיב שלח אש ואף שנתביישתי ביותר שאינו דומה מתבייש מן הגדול למתבייש מן הקטן ונמצא שהשיבני אחור כדבר הנמאס שאדם משליכו מלפניו לאחוריו ולפיכך לא רצה הקב"ה להכות אותי בעצמו. כל זה הייתי סובל אותו לפי שהייתי אומר דנהי דכשמעניש אותי ע"י שליח אני מתבייש ביותר מ"מ הא איכא חדא לטיבותא שהעונש אינו משפט חזק, אך כשראיתי העונש ראה ראיתי דהיה כאילו נעשה ע"י הקב"ה בעצמו. וזה שאמר נשקד עול פשעי בידו וכההיא דאמרו דאונאת דברים נפרע ע"י עצמו מדכתיב ובידו אנך. וזה שאמר נשקד עול פשעי כאילו היה בידו דהיינו משפט חזק שהרי השתרגו עלו על צוארי הכשיל כחי, נמצא שמכאוב כזה לא היה בשום אומה ולשון שתהיה ע"י שליח ובמשפט חזק וז"ש נתנני ה' בידי לא אוכל קום

עוד חזר המקונן ואמר שדומה לזה אירע לישראל דבר אחר, והוא באומרו סלה כל אבירי וגו' ונראה דיובן בהקדים הא דגרסי' בפ' המוכר פירות (דף צט) על ענין הכרובים כיצד הם עומדים ר' יוחנן ור' אלעזר חד אמר פניהם איש אל אחיו וחד אמר פניהם לבית והקשו למ"ד פניהם לבית והא כתיב ופניהם איש אל אחיו ותירצו דמצדד אצדודי. וכתבו התוס' דמצדד אצדודי לא ה"מ למימר כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום דמסתמא העמידום תחלה לפי מה שהיו עושין רצונו של מקום ע"כ. ודבריהם באו סתומים שאם קושייתם היא דגם מ"ד פניהם לבית ס"ל דבזמן שעושים רצונו של מקום היו פניהם איש אל אחיו ואיהו מיירי בזמן שאין ישראל עושים רצונו ומש"ה קאמר שהיו פניהם לבית, הנה מלבד שאם כונתם היא זאת לא תירצו כלל כמבואר, עוד קשה דאיך יתכן לומר זה דא"כ במאי פליגי ר"י ור"א. ואם כונתם להקשות דמ"ד פניהם לבית ס"ל דבזמן שהיו עושין רצונו של מקום היו פניהם לבית ובזמן שלא היו עושין רצונו היו פניהם איש אל אחיו, גם זה לא יתכן דמה סברא יש דכשפניהם איש אל אחיו שיהיה זה סימן לאות לבני מרי שאין עושין רצונו של מקום אדרבא זהו סימן שישראל עושין רצונו של מקום וכדאמרינן שהיו מגביהים את הפרוכת ואומרים ראו חיבתכם לפני המקום כחיבת זכר עם נקבה

והנראה אצלי בכונת קושית התוס' הוא דאימא דגם מ"ד פניהם לבית ס"ל דבזמן שהיו עושין רצונו של מקום היו פניהם איש אל אחיו. ובהא פליגי דמ"ד פניהם איש אל אחיו ס"ל דתחלת העמדה היו פניהם איש אל אחיו ובזמן שלא היו עושין רצונו של מקום היה נעשה נס והופכין פניהם לבית נמצא שהנס היה בזמן שלא היו עושין רש"מ. ומ"ד פניהם לבית ס"ל דתחלת העמדה היו פניהם לבית וכשהיו עושין רצונו היה נעשה נס והופכין פניהם איש אל אחיו, נמצא שהנס היה בזמן שישראל עושין רצונו. ותירצו דזה לא יתכן דמסתמא העמידום תחלה לפי מה שהיו עושין רצונו של מקום דהיינו פניהם איש אל אחיו. ותו הקשו בגמרא למ"ד פניהם איש אל אחיו הא כתיב ופניהם לבית ותירצו לא קשיא כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום ופירש רשב"ם בזמן שישראל עושין רצונו של מקום הופכין פניהם זה לזה דוגמא לחיבת זכר עם נקבה האוהבים זה את זה פי' שהקב"ה אוהב את ישראל ומתחלה כך נעשו פנים אל פנים כדי שתשרה שכינה על ישראל ויעשו ישראל רצונו של מקום וכשאין