פרשת דרכים קצב

ובפ' הזהב א"ר אלעזר הכל נפרע ע"י שליח חוץ מאונאה דכתיב הנה ה' נצב על חומת אנך ובידו אנך ופירש"י שכל העבירות נפרעין ע"י שליח חוץ מאונאת דברים דכתיב ובידו אנך לא מסרה לשליח. ואין ספק שכל זה הוא לגדל עונשה של אונאת דברים שהרי סמוך לזה אמרו כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה ופירש"י הצועק על אונאת דברים אין השער ננעל בפניו, ואמרי' תו התם דעל אונאת דברים אין הפרגוד ננעל בפניו ופירש"י פרגוד מחיצה שבין שכינה למקום שתמיד רואה זאת העבירה דאונאת דברים עד שיפרע ממנו. א"כ אפוא גם מה שאמרו דבאונאת דברים נפרע ממנו הקב"ה בעצמו ולא ע"י שליח לגודל העבירה הוא כלומר שבא עמו במשפט חזק וכמו שלמדנו מתורתו של הראב"ד. וזהו כוונת הכתוב ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך ואין אלהים בכל מקום אלא דין כלומר הרבה יותר מדאי תירא מעונש אזהרה זו דאונאת דברים כי אני ה' כלומר על עבירה זו אני נפרע בעצמי ולא ע"י שליח וכל שהפרעון הוא על ידי הוא במשפט חזק כאמור

ובזה נבין כוונת המקונן באומרו לא אליכם כל עוברי דרך הביטו וראו אם יש מכאוב כמכאובי אשר עולל לי אשר הוגה ה' ביום חרון אפו, ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה פרש רשת לרגלי השיבני אחור נתנני שוממה כל היום דוה, נשקד עול פשעי בידו השתרגו עלו על צוארי הכשיל כחי נתנני ה' בידי לא אוכל קום, סלה כל אבירי ה' בקרבי קרא עלי מועד לשבור בחורי גת דרך ה' לבתולת בת יהודה ע"כ. ויש לדקדק בפסוקים אלו טובא. חדא דלמה ברעות הללו הפליא לקונן ולומר לא אליכם כל עוברי דרך הביטו וראו אם יש מכאוב כמכאובי, בתחלת הקינה שהתחיל לספר כל הרעות שבאו עליו היה לו לומר לא אליכם כל עוברי דרך וגו' ומה נשתנו צרות אלו שאמר לא אליכם כל עוברי דרך טפי מצרות הראשונות, ולזה היה אפשר לומר עם ההיא דפ"ב דחגיגה כשמנו שבעה רקיעים ופעולות כל אחד ואחד אמרו מכון שבו אוצרות שלג ואוצרות ברד ועלית טללים רעים ועלית אגלים וחדרה של סופה וסערה ומערה של קיטור וכולן דלתותיהן של אש שנאמר פתח ה' את אוצרו ויוצא את כלי זעמו. והקשו והני ברקיע איתנהו הני בארעא איתנהו דכתיב הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהומות אש וברד שלג וקיטור רוח סערה עושה דברו. ותירצו אמר רב יהודה אמר רב עד שלא בא דוד היו ברקיע וכשבא דוד בקש עליהם רחמים והורידן לארץ אמר לפניו רבש"ע כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע צדיק אתה ה' לא יגור במגורך. רע ע"כ. והנה מלישנא דגמרא דקאמר דדוד בקש עליהם רחמים והורידן לארץ משמע דבהורדה הלזו יש תועלת לעולם דאם לא היה כי אם כבוד כלפי מעלה שלא יגור במגור ה' דבר רע לא שייך בזה בקשת רחמים ולא היה לו לומר כי אם שאמר דוד רבש"ע אין כבודך שיגור במגורך רע אלא ודאי דאיכא תועלת לעולם בהורדה זו שהוריד כלי הזעם מהרקיע לארץ ומש"ה בקש רחמים על הדבר. ותועלת זה יובן עם ההיא דאמרינן בירושלמי פ"ב דתעניות אמר ר' לוי מהו ארך אפים מרחיק רגז, למלך שהיו לו שני לגיונות קשים אמר המלך אם דרים הם עמי במדינה עכשיו בני המדינה מכעיסים אותי והן עומדין ומכלין אותם אלא הריני משלחן לדרך רחוקה שאם הכעיסו אותי בני המדינה עד שאני משלח אחריהם בני המדינה מפייסים אותי ואני מקבל פיוסן, כך אמר הקב"ה אף וחמה מלאכי חבלה הם הרי אני משלחן לדרך רחוקה שאם מכעיסין אותי ישראל עד שאני משלח אצלם ומביאם ישראל עושין תשובה ואני מקבל תשובתם, הה"ד באים מארץ מרחק מקצה השמים וגו', א"ר יצחק ולא עוד אלא שנעל בפניהן הה"ד פתח ה' את אוצרו ויוצא את כלי זעמו עד דו פתח עד דו טרק רחמוי קריבין ע"כ. הרי שהרחקת מלאכי חבלה מאצלו יתעלה הוא תועלת לעולם. והנה מהטעם עצמו שראה דוד שהקב"ה שלח לאף וחמה בארץ רחוקה כדי שלא יהיו נמצאים כשבני המדינה מכעיסים לפניו מאותו טעם עצמו בקש רחמים על כל כלי זעמו שלא יהיו עמו במרום והורידם לארץ, ומה שכתוב בישעיה ה' צבאות מפקד צבא מלחמה באים מארץ מרחק, היינו אחר תפלת דוד שהורידן לארץ, באופן שלמדנו דלאחר