עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryפרשת דרכים

פרשת דרכים קצ

Parshat Derachim 190 · פרשת דרכים · free full Hebrew text

Open in the reader →

כדאיתא בכמה דוכתי וכן הבחורים נתפסין על עון הדור כדאמרינן בפ"ק דכתובות גבי על בחוריו לא ישמח ה' חשיב את לאתפוסי אדרא, לכך שנים אלו קשים לפני ה' שיוזק הנקי מפני החוטא עכ"ד. והנה המקונן הוקשו לו שתי קושיות חדא סלה כל אבירי ה' בקרבי דודאי מה דסלה כל אבירי היינו כפרה על הדור שהצדיקים נתפסין בעון הדור אלא שהוקשה לו מאחר שה' בקרבי שהוא יודע תעלומות לב א"כ הרי אנו אנוסים על קבלת התורה אע"פ שלא הרהרנו שום דבר בעת קבלת התורה וא"כ למה סלה כל אבירי מאחר שהיינו אנוסים וכדאמרינן מכאן מודעא רבה לאורייתא. עוד תמה ואמר קרא עלי מועד לשבור בחורי גת דרך ה' לבתולת בת יהודה, דמלבד מה שתמה איך סלה כל אבירי מאחר שה' בקרבי עוד יש תימה מאחר שכל הכפרות כולם באו בבת אחת ונתקיימו בי דהיינו קרא עלי מועד לשבור בחורי שהם מכפרים על הדור וכן גת דרך ה' לבתולת בת יהודה שהוא חורבן בהמ"ק והלא לא כך נאמר למשה אלא נאמר לו שבהמ"ק יהיה מתמשכן בעונם ולאחר חורבן בהמ"ק יהיו הצדיקים מתמשכנים בעון הדור ואני רואה שכל המשכונות באו בבת אחת דהיינו סלה כל אבירי וגם קרא עלי מועד לשבור בחורי ואחר כל זה גת דרך ה' לבתולת בת יהודה שהוא חורבן בהמ"ק, זו לא שמענו

ובכן אלכה ואשובה למאמר הפונה קדים. ויש לדקדק דמה קשר יש לזה הפסוק עם הפסוק הקודם דקאמר ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ ואתם תהיו לי וגו'. ונראה דהכונה שהקב"ה אמר לישראל ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וגו' והייתם לי סגולה ואמרינן במדרש מה סגולתו של אדם חביבה עליו כך תהיו חביבין עלי. והטעם הוא לפי שישראל המקיימים את התורה הם מצווים ועושים אבל העכו"ם אף אם יקיימו את התורה אינן מצווין ועושין וגדול המצווה ועושה. וכ"ת ישראל ג"כ הם אנוסים ופטורים הם מלקיים את התורה וא"כ אף אם יקיימו אותה חשיבי כאינם מצווים. לזה בא הכתוב ונתן שתי טענות לומר דישראל לא חשיבי אנוסים, חדא כי לי כל הארץ וכיון שכן אזדא לה טענת אונס וכסברת הרשב"א וכדכתיב ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חקיו. וכי תימא הא תינח בזמן שישראל שרויין על אדמתם אבל לאחר שגלו חזרה המודעא למקומה וכדכתב הרשב"א. לזה אמר טעם אחר והוא ואתם תהיו לי שאיני משליט עליכם אלא אני וא"כ דינא דמלכותא דינא ולא שייך בזה מ"ש ר"ת, לפי ששאר הב"נ הם תחת שר אבל אתם אינכם תחת שר אלא תחת רשותי וא"כ הרי אני משוה גזרותי על כל מלכותי. וזה אומרו ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש

דרך עצב דרוש שלשה ועשרים

במדרש כל רעיה בגדו בה אלו מיכאל וגבריאל, מלמד שקרא הקב"ה למיכאל וגבריאל וא"ל נשבע אני בשמי הגדול שאתם תלכו ותציתו אש בציון, מיד לקח כ"א ואחד לפיד של אש והציתו אש בציון, הה"ד כל רעיה בגדו בה, ע"כ

הירא את דבר ה' ישב בדד וידום ואדמה על ראשו ועינוהי מטייפין הנה לא ינום ולא יישן על הרע כפים לבנים שגלו מעל שלחן אביהם ממרום שלח אש והרבה להשיב אפו, וכך היא המדה שכל דבר אשר יבא באש ע"י הקב"ה בעצמו בא יבא במשפט חזק וזרוע נטויה. ודבר זה מתורתו של הראב"ד ז"ל עלה בידינו אהא דאמרינן בפ"ק דתעניות א"ר יוחנן שלשה מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו לשליח ואלו הם של חיה ושל גשמים ושל תחיית המתים וכו'. וכתבו החידושין דהקשה הראב"ד אמאי לא חשיב נמי פורענותם של רשעים דכתיב פתח ה' את אוצרו ויוצא את כלי זעמו, ועיין בתוס'

וראיתי למוהר"ש יפה ז"ל בב"ר שכתב וז"ל, ולי נראה להשיב דאין מפתח זה עתה ביד