פרשת דרכים קפח

בעבור ששכינת ה' בקרבם והלא מאחר שחטאו נסתלקה מביניהם. עוד יש לדקדק במה שסיים הפסוק לכן בגללכם ציון שדה תחרש דאיך הוא מקושר עם הקודם ולמה לא קללם בגופם בחרב וברעב

ונראה דזה יובן עם מאי דאמרינן בש"ר סדר בשלח (פרשה כ"ו סי' ב') היש ה' בקרבנו אם אין רבותינו אמרו אם מהרהרים אנו בלבבנו והוא יודע מה שאנו מהרהרים נעבדנו ואם לאו נמרוד בו אמר להם הקב"ה אם בקשתם לבדוק אותי יבא הרשע ויבדוק אתכם. ויל"ד במ"ש אם בקשתם לבדוק אותי יבא הרשע ויבדוק אתכם דמה ענין בדיקת ישראל לה' לבדיקת הרשע לישראל. ונראה דזה יובן עם מאי דתנן בפ"ג דראש השנה (דף כ"ט) והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו' וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה אלא לומר לך כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים ואם לאו היו נופלים, וכתב שם רבינו עובדיה ז"ל שהטעם שנשנית משנה הלזו שם הוא משום דלעיל מזה תנן מי שהיה עובר אחורי בית הכנסת או שהיה ביתו סמוך לבית הכנסת ושמע קול שופר או קול מגילה אם כיון לבו יצא ואם לאו לא יצא אע"פ שזה שמע וזה שמע זה כיון לבו וזה לא כיון לבו ע"כ, ובא התנא לומר דאל תתמה על זה שזה שמע וזה שמע וזה בשביל שכיון לבו יצא וזה בשביל שלא כיון לבו לא יצא לפי שהכל תלוי בכוונת הלב ומצינו ג"כ במלחמת עמלק דומה לזה דהכל היה תלוי בכוונת הלב דהיינו בזמן שהיו מכוונים את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים ואם לא היו מכוונים את לבם היו נופלים. ובפ"ק דתעניות (דף ח') אמרינן אמר ר' אמי אין תפלתו של אדם נשמעת אלא א"כ משים נפשו בכפו שנאמר נשא לבבנו אל כפים ע"כ, ופירש"י אלא א"כ משים נפשו בכפו כלומר שנפשו מכוונת בכפו מבחוץ כלומר שיהיה תוכו כברו. הרי שהכל תלוי בכוונת הלב. וזהו כוונת המאמר אם בקשתם לבדוק אותי כלומר אם אני יודע מה שאתם מהרהרים בלבכם יבא הרשע ויבדוק אתכם מי הוא שמכוין את לבו לאביו שבשמים ומי הוא שאינו מכוין את לבו לאביו שבשמים ובזה יודע לכם מה שאתם רוצים לבדוק אותי אם אני יודע מה שאתם מהרהרים בלבבכם שכשאתם רואים שבזמן שאתם משעבדים את לבכם לאביכם שבשמים אתם מתגברים ובזמן שאין אתם משעבדים את לבכם לאביכם שבשמים אתם נופלים מזה יודע לכם שכל מה שאתם מהרהרים בלבכם אני יודע אותו ומש"ה פעמים אתם נופלים ופעמים אתם מתגברים לפי שהכל תלוי בכוונת הלב. נמצינו למדין מדברי המאמר דפירוש היש ה' בקרבנו הוא אם יודע מה שאנו מהרהרים

ובזה יובן פסוק אחד בפרשת ואתחנן לא תלכון אחרי אלהים אחרים וגו' כי אל קנא ה' אלהיך בקרבך, ומלת בקרבך הלזו כמעט אין לה מובן דמאי אתא למימר שה' הוא בקרב ישראל, ואונקלוס תרגם שכינתיה בינך. אך עם מה שכתבנו יתיישב. והנה כבר ידוע מה שכתב הרמב"ם ז"ל במורה הנבוכים שלא תמצא בכל התורה ובכל ספרי הנביאים לשון קנאה אלא בענין ע"ז, וכבר הביא כל זה הרמב"ן בפרשת יתרו והביא מה שאמרו במכילתא בקנאה אני נפרע מעובדי ע"ז אבל אני חנון ורחום בדברים אחרים. וכבר האריך הרמב"ן בטעם הדבר יע"ש. ואמרינן בסוף פ"ק דקדושין (דף ל"ט ודף מ') שבכל העבירות מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה חוץ מע"ז דמצרפה למעשה דכתיב למען תפוש את בית ישראל בלבם ע"כ. ולזה בא הכתוב להרחיקם מע"ז לפי שיש בה שני דברים דליתנהו בשאר העבירות, ולזה אמר לא תלכון אחרי אלהים אחרים כי אל קנא ה' אלהיך וכבר ידעת דדוקא בע"ז אני נפרע בקנאה ועוד שאני נפרע בקרבך כלומר על מה שאתה מהרהר בלבך אני מצרפה למעשה מה שאין כן בשאר העבירות דמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה וכמו שכתבנו. וכבר כתבנו לעיל דטעמם של ישראל שהיו אנוסים כשנשבעו על קבלת התורה אף שלא הרהרו שום תנאי הוא משום דלפניו יתברך גלויות כל המחשבות והרי הם אנוסים על מה שהוציאו בפה ועל המחשבה. והתוספות כתבו עלה דההיא דאמרינן מכאן מודעא רבה לאורייתא ומה שכרת