פרשת דרכים קפז

וזהו שאמר והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים וגו' ע"כ שלא בטובתכם אמלוך עליכם, כלומר דוקא עליכם אמלוך שלא אמסור אתכם תחת שר אבל שאר הב"נ הם תחת השרים ואם כן אין אתם יכולין לומר נהיה כגוים משום דמוכרחים אתם לקבל גזרותי דדינא דמלכותא דינא

והנה אף שביארנו דמה שלא היה מכניסם לארץ חשיב אונס לפי שהיתה מוחזקת בידם. אכתי הקשה מהרד"ך (בית י"ז חדר י"ג) מההיא דאמרינן בפ"ד דנדרים נודרין להרגין ולחרמין ולמוכסין, שהיא תרומה אע"פ שאינה תרומה, שהיא של בית המלך אע"פ שאינה של בית המלך. ומפרש בגמרא דאמר יאסרו כל פירות שבעולם עלי אם אינה של בית המלך ופריך כיון דאמר יאסרו כל פירות ליאסרו כל פירות עליו ומשני באומר בלבו היום ומוציא בשפתיו סתם ואע"ג דדברים שבלב אינן דברים לגבי אונסא שאני. הרי בהדיא שמי שנאנס על ידי אחרים בעי למימר בלבו היום ואם לא אמר בלבו היום הנדר או השבועה קיימים והכא שישראל לא הרהרו שום תנאי בלבם אף שהיו אנוסים שבועתם קיימת. והרב ז"ל עלה על דעתו לחלק דשאני ההיא שהאנס אינו מאנסו על השבועה אלא הוא נשבע כדי להציל ממונו אבל ההיא דנאנסו בקבלת התורה לא דמי להא, והוקשה לו לחילוק זה מההיא דכתבו התוספות בפרק הגוזל בתרא (דף קי"ג) ואם כן הדרא קושין לדוכתא דמאחר דלא הרהרו ישראל בלבם שום דבר היכי נפטרו משבועתם על קבלת התורה, ותירץ הרב ז"ל דשאני ההיא דנודרין להרגין דהאנס אינו אונסו אלא במה שמוציא בשפתיו אך אי אפשר לו לדעת מה שבלבו אבל בקבלת התורה שהאונס על פי הדבור דיודע מה בלב האדם כי הוא בוחן כליות ולב ויודע מחשבות האדם פשיטא דלא היו יכולים לבטל השבועה בלבם דהא כל כך גלויות לפניו מחשבות לבו של אדם כמו מה שמוציא מפיו ואם כן אנוסים היו לקבל השבועה הן בפה הן בלב עפ"ד. נמצינו למדין דטעמא דמהני לישראל טענת אונס אף שלא הרהרו שום תנאי בעת השבועה הוא משום דה' גלויות לפניו מחשבות בני אדם ואם כן הרי היו אנוסים על מה שנשבעו בפה ועל מה שלא הרהרו שום תנאי בעת קבלת השבועה

ובזה יובנו קצת פסוקים במיכה (סי' ג') שמעו נא זאת ראשי בית יעקב וגו' ראשיה בשחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו וגו' ועל ה' ישענו לאמר הלא ה' בקרבנו לא תבא עלינו רעה לכן בגללכם ציון שדה תחרש וירושלים עיין תהיה והר הבית לבמות. יער ע"כ. ויש לדקדק בפסוקים אלו טובא, חדא במה שהזכיר הנביא עונות אלו דהיינו ראשיה בשחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו דלמה לא הוכיח אותם על ע"ז שהיתה בם שהיא העבירה היותר חמורה. ולזה היה אפשר לומר כההיא דאמרינן בת"כ פרשת קדושים עלה דקרא דלא תעשו עול שכל דיין המטה את הדין גורם לשכינה שתסתלק מישראל ולזה בא הנביא וגינה אותם ואמר ראו כמה טפשאי הני אינשי שראשיה בשחד ישפוטו וכהניה במחיר יורו ואומרים הלא ה' בקרבנו והלא הם תרתי דסתרי אהדדי שאלו הפעולות שעושים הם גורמים שלא יהיה ה' בקרבם אלא שתסתלק השכינה מישראל

אך כפי דרכנו נאמר בענין אחר. ונדקדק עוד בסברת ישראל שאומרים הלא ה' בקרבנו לא תבא עלינו רעה וכתבו המפרשים שהכוונה היא מאחר ששכינת ה' בקרבנו לא תבא עלינו רעה וכי עלה על דעתה דבזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום שתשרה שכינה בתוכם והא אמרינן בפ"ק דסוטה קודם שחטאו ישראל היתה שכינה שרויה עם כל אחד ואחד שנאמר כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך וכיון שחטאו היתה שכינה מסתלקת מהם שנאמר ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך ע"כ. והא דאמרינן דבשעה שנכנסו הגוים להיכל היו הכרובים מעורין זה בזה והוא סימן להשראת שכינה בינינו, והרי אין לך שעה שאין ישראל עושין רצונו של מקום כאותה שעה ואפי' הכי משמע שהיתה שכינתו בינינו, כבר נאמרו בזה טעמים רבים וכמו שנאריך בזה בדרך עצב יע"ש. וכללן של דברים דבזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום הוא מסלק שכינתו מתוכם, ואם כן איך אמרו שלא תבא עליהם רעה