פרשת דרכים קפג

שוב ראיתי בפרק חלק (דף ק"ג) שהביאו אותה אגדה דבקש הקב"ה להחזיר את העולם לתוהו בשביל דורו של צדקיהו נסתכל בצדקיהו ונתקררה דעתו והקשו בצדקיהו נמי כתיב ויעש הרע בעיני ה' ותירצו שהיה בידו למחות ולא מיחה ע"כ. ולפי זה מאי דכתיב במלכים ככל אשר עשה יהויקים הכונה היא דבני דורו היו רשעים גמורים כיהויקים וכיון שלא מיחה בהם כתב עליו ככל אשר עשה יהויקים ומש"ה קראו הכתוב רשע ונקרא חלל משום דרשעים בחייהם קרויים מתים משום דלא מיחה בבני דורו אבל לעולם דהוא לא חטא כי אם באותם שני דברים וכמו שפירש"י

אך עם מה שכתבנו לעיל בשם הרשב"א דבעודם בארץ אין להם טענת אונס אפשר ליישב באופן אחר, שחטא זה שלא שמע לירמיהו היה סבה לכל מה שחטאו ישראל והוא שירמיהו אמר לו כה אמר ה' וגו' אם יצא תצא אל שרי מלך בבל וחיתה נפשך והעיר הזאת לא תשרף באש וחייתה אתה וביתך ואם לא תצא אל שרי מלך בבל ונתנה העיר הזאת ביד הכשדים ושרפוה באש וגו'. ויש לדקדק דאם נגזר על ישראל בשביל חטאתם אשר למות למות ואשר לשבי לשבי איך יתוקן כל זה בשביל צאתם מהעיר. ונראה דירמיהו וצדקיהו היו חלוקים בהך דהרשב"א, דצדקיהו היה סובר דאף בהיותם בארצם אינם נענשים על עונם מאחר שהיו אנוסים ויש להם טענת מודעא וירמיהו אמר לו שאם יצא אל שרי מלך בבל שלא יהיו בארצם אז יועיל להם טענת מודעא וכמו שכתב הרשב"א דמשגלו חזרה המודעא למקומה והוצרכו לקבל את התורה בימי אחשורוש ואם לא יצא אז אין להם טענת מודעא ויהיו נענשים על עונם, וצדקיהו לא שמע אל ירמיהו לפי שהיה סבור שאפי' בעודם בארץ אינם נענשים לפי שהיו אנוסים בקבלת התורה ויש להם טענת מודעא, וכיון שצדקיהו הורה הוראה זו היה סיבה שכל בני דורו היו מכעיסים את ה' שהיו אומרים אין אנו נענשים על כל מה שאנו מכעיסים את ה' מאחר שאנו אנוסים, נמצא שצדקיהו היה סיבה לחטא הרבים ותנן בפ"ה דאבות כל המחטיא את הרבים חטא הרביםם תלוי בו, אבל לעולם שהוא לא חטא כי אם באותם שני דברים אלא דממה שלא שמע אל ירמיהו נמשך שחטאו כל ישראל והוא היה הסיבה נאמר עליו ככל אשר עשה יהויקים לפי שבני דורו הרשיעו לעשות כיהויקים לפי . שחשבו כסברת צדקיהו שהיו אנוסים וא"כ חטא הרבים תלוי בו

ואפשר ליישב עם זה סיום הפסוק וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלהים וגו' דיש לדקדק במלת וגם דלא הוה ליה למימר אלא ובמלך נבוכדנצר מרד. ועוד יש לדקדק דלאיזה צורך ביאר לנו הכתוב עם מי עבר על השבועה ולא היה צריך לומר אלא וגם עבר על שבועת אלהים. ונראה לומר דהכתוב בא להודיענו דמי הביאו לצדקיהו לעבור על שבועת ה' שהיא מהעבירות החמורות מאחר שהיה צדיק גמור. ונראה דטעות צדקיהו היה משום דכבר כתבנו לעיל שכשנשבע צדקיהו היה חבוש בבית האסורים ובשביל שנשבע לו צדקיהו הוציאו מהמאסר ואם כן היה סבור צדקיהו דאין כאן שבועה כלל לפי שהיה אנוס שאם לא היה נשבע לו לא היה מוציאו מהמאסר וזה טעות גמור משום דמניעת הטובה לא חשיב אונס וכמו שכתבנו לעיל בשם הרב מוהריק"ו. וזהו כונת הכתוב דשתי טעיות טעה צדקיהו בדיני אונסים, חדא במה שלא שמע אל ירמיהו שצוה לו שיצא אל שרי מלך בבל והוא היה סבור שאף בהיותם בארץ היה להם טענת אונס. וגם עוד טעה טעות אחר בדין אונס במלך נבוכדנצר אשר מרד בו אשר השביעו באלהים והוא היה סבור שלא חלה השבועה לפי שהיה אנוס בסיבה שאם לא היה נשבע לא היה מוציאו מבית האסורים, ובשני דיני אונסים הללו לא צדק צדקיהו

אמור מעתה כפי דברי הרשב"א ז"ל שמתחלה לא נתן להם את הארץ אלא כדי שיקיימו את התורה וכדכתיב ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקיו אם כן מה טענת אונס יש כאן שאם לא היו מקבלים התורה שלא היה מכניסם לארץ והלא מן הדין כך הוא, אלא ודאי דסבירא ליה למהריק"ו ז"ל דמתנת הארץ לא היתה בתנאי אלא מתנה החלטית ומשום הכי